בס”ד
שם המחבר: איתי קהלני
כיתה: ה’ – 1
מחנך: הרב יואב חרזי
שם הסיפור: האבן האבודה
האבן האבודה
לפני שנים רבות חי לו ילד קטן שאהב כל כך הרפתקאות. יום אחד הלך הילד עם אביו, יוסף לערבית של שבת ושם לב לפרט קטן שנעלם מספר התורה, זאת הייתה אבן של ספר התורה.
לאחר מכן שסיימו את סעודת שבת דיבר על זה עם חבריו ורצו לדעת מי גנב את האבן מספר התורה. לאחר חצי שעה כל ילד נפרד לביתו וקבעו הם שמחר ייפגשו אחרי בית הספר בעליית הגג כדי להבין מי גנב את האבן.
לאחר יום לימודים נפגשו כל החברים בעליית גג. אחד אמר: “אולי נחפש חפצים שהגנב השאיר” או שאמר מישהו אחר: “נבדוק את בית הכנסת”. לאחר דיון רב החליטו החבורה לקבוע משהו שיסכימו אתו כולם, חשבו וחשבו עד שלבסוף עלה לחיים רעיון. חיים הציע אותו בפני החבורה ואמר: “צריך לחפש רמזים שהשאיר הגנב כמו למשל טביעות אצבע, סימני נעליים, וכדו”. החבורה הסכימה למה שחיים אמר ולבסוף החליטו שמחר הם יפגשו בבית הכנסת לגלות רמזים שהגנב השאיר.
לאחר יום לימודים ארוך נפגשו החבורה בבית הכנסת כפי שקבעו, התפזרו החבורה בכל בית הכנסת בשביל לגלות רמזים, אך לשווא. לא מצאו הם כלום, נפגשה החבורה בכניסה לבית הכנסת וחשבו מה לעשות, עד שלנורית עלה רעיון! לבדוק במצלמות האבטחה, החבורה הלכה לחדר הביטחון וניגשו לבדוק את המסך, נורית שכבר מבינה בזה ניגשה ישר לעניין, פתחה את מצלמות האבטחה ליום שישי בבוקר. צפו החבורה במסך עד ששמו לב לדבר שחור שמתקרב להיכל הקודש, לפתע הדמות השחורה פתחה את ההיכל ונכנסה פנימה, אחרי חמש דקות הדמות השחורה יצאה מההיכל עם משהו ביד וזה היה נראה כאילו הדמות מדברת עם מישהו בטלפון, לאחר דקה הדמות השחורה יצאה מבית הכנסת. נורית העבירה למצלמה של החניה וראו את הדמות השחורה נכנסת לרכב מיצובישי שחור ושנסע משם בחריקת צמיגים. נורית העבירה למצלמת האבטחה שמסביב לבית הכנסת וראו את הרכב ובו הדמות השחורה מתקדם במהירות לכיוון היער.
החבורה לא ידעה מה לעשות מצד אחד היער היה נראה להם מפחיד, ומצד שני הם צריכים לתפוס את הגנב. לבסוף החבורה החליטה ללכת לכיוון היער, אבל נורית אמרה שעוד מעט מחשיך ושחייבים לחזור הביתה, כולם הסכימו עם מה שנורית אמרה והם נפרדו לבתיהם. בלילה כל אחד חשב לעצמו מה יקרה מחר ובבוקר הם נפגשו בבית הספר וכל אחד הביא פנס בתיק. לאחר סיום יום הלימודים הילדים נפגשו בשעה ארבע אחר הצהריים בכניסה ליער. “אתם מוכנים למצוא את הגנב?” אמר חיים, וכולם אמרו בקול חזק “כן!”. החבורה התחילה בהליכה איטית לתוך היער, עד שהגיעו לקרחת היער וראו בקתה קטנה עומדת מאחורי כמה עצים, החבורה התקדמה בשקט לכיוון הבקתה, החבורה עלתה במדרגות לכיוון הדלת וכולם דפקו בחוזקה כמה פעמים. אחרי כמה דפיקות נפתחה הדלת מהרוח החזקה שנשבה והחבורה נכנסה לבית בצעדים שקטים ואיטיים עד שהגיעו לדלת שכתוב עליה “אין כניסה”, פתחו הם את הדלת וגילו את האבן בתוך תיבה על שולחן. לקחו את התיבה מהר החוצה. רצו הם במהירות עד שהגיעו העירה, ישבו הם על הספסל ופתחו את התיבה ונגלתה ולעיניהם האבן האבודה. הוציאו כולם את המים שהיה להם בתיק, שתו לגימה ורצו לתחנת המשטרה. הגיעו לתחנת המשטרה והביאו למפקד המשטרה את האבן. המפקד שמח והחבורה החזירה את האבן לספר התורה, וככה כל שבת נזכרו החבורה באבן האבודה, שאבדה מספר התורה בבית הכנסת.
