טיפה של אור

המחבר: אברהם רקנטי

כיתה ה1

מחנך:  יואב חרזי

טיפה של אור / אברהם רקנטי

8 בערב. אני מצחצח שינים ומנסה להקפיד על כל הוראות השיננית שהייתי אצלה אתמול (בזוית 45 מעלות! 10 פעמים כל צד! לא לשכוח את השיניים מאחורה! וכו’…).לפתע נשמעה אזעקה. אוווווווו! אווווווווו! “דרור! תיקח את נעמי ותלכו בזריזות לממ”ד, אני צריכה לכבות את הגז!” צעקה אמא מהמטבח. מצאתי את נעמי משחקת ברוגע בחדר שלה. “את לא שומעת את האזעקה?!”  שאלתי אותה בעודי נושא אותה בלחץ במסדרון. כשישבנו בממ”ד ואמא כבר הגיעה, נעמי ענתה לי בתמימות: “אמא אמרה שאזעקה זה טוב, אם לא היה אותה, לא היינו יודעים שהטילים באים לטרוף אותנו!”. “חמודה!” הפטרתי לעברה והתחלתי למלמל פרקי תהילים.

לאחר שאמא התקשרה לוודא עם כל בני המשפחה שהם בסדר, היא אמרה לנו: “שכחתי להגיד לכם, היום יום ההילולה של רב צדיק מאד, הרב מרדכי אליהו זצ”ל”. “אני יודעת” הפתיעה נעמי. “למדנו עליו בגן והדלקנו נר”. “באמת? כל הכבוד! כשניכנס הביתה גם אנחנו נדליק נר לעילוי נשמתו” אמרה אמא.

 “בווווום!” נשמע פיצוץ אדיר, נבהלתי מאד. ניסיתי לדמיין מה היה הרב עושה לו היה חי בתקופתנו, כשמשתוללת מלחמה קשה. אולי היה עוצר אותה במופתים? היה מארגן תפילה עולמית? אולי אפילו היה נלחם בעצמו?! אני צריך לחשוב על זה. זה מסקרן…

כשחזרנו הביתה, שיתפתי את אמא במחשבותיי. “מעניין” היא אמרה. “לאחר שתגיע למסקנה”  הוסיפה אמא לאחר כמה שניות, “אני מציעה שתחשוב איך אתה יכול ללמוד מהרב ולהירתם למען עם ישראל.”

במיטה הרהרתי בדבריה של אמא. לא בדיוק הבנתי למה היא התכוונה, הרי אני רק ילד! אני לא יכול לרפא פצועים, ובוודאי שלא להילחם בחזית! שאני אועיל לעם ישראל כמו הרב?! נרדמתי עם מחשבות אלו ועוד רבות.

בלילה חלמתי שצעדתי עם אמא ברחוב ולפתע פגשנו את הרב אליהו מלווה בשני אנשים שנראו מכובדים. הרב חייך אלי ואמר משפט מוזר: “קצת, ועוד קצת, טיפה ועוד טיפה תהיינה לים”. התעוררתי די מוקדם, וכמה דקות לפני שהטלפון שלי פצח בשירת “בוקר טוב” חגיגית, תהיתי האם יש משמעות לדבריו של הרב בחלומי, ואם כן, למה הוא התכוון?

קמתי בבוקר, נטלתי, התלבשתי, צחצחת וחיכיתי לאחי מתן שרק עכשיו נזכר לקום, כרגיל. הגעתי לבית הספר. בשיעור היסטוריה המורה הסביר על “אניגמה”, שהייתה מכונה לפיצוח צפנים, ואני חשבתי על דברי הרב בחלומי, שמבחינתי היו כמו צופן סודי.

למה הוא התכוון?

למה אמא התכוונה?

***

כבר 7 בערב. אני פותח את הברז, אבל הוא רק מטפטף. בעוד אני תוהה כיצד ליטול ידים לקראת ארוחת הערב, שוב נשמעה אזעקה. הכל התנהל כרגיל: רצנו, נרגענו, חיכינו, חזרנו. בבית חיכתה לי הפתעה: הנטלה הייתה מלאה לגמרי! רק מהטפטוף של הברז! לא לקח לי הרבה זמן לקלוט. לזה התכוון הרב בחלום שלי! אם עושים קצת, ועוד קצת, מגיעים לפעולות גדולות וחשובות!  פה פרק תהילים, פה קצת לימוד, וכך עוזרים לעם ישראל. גם אני יכול!

כך יצא לדרך מבצע התהלים השכונתי שהקמתי עם אמא. מי שאומר 5 פרקי תהלים כל יום, במשך שבועיים, נכנס להגרלה על פק”ל קפה מקצועי. ילדים אמרו במצטבר, מאות פרקי תהלים בכוונה! הרגשתי סיפוק גדול. הרגשתי שהצלחתי להוסיף אור ולהועיל משמעותית לעם ישראל.

בפעם הבאה שעברתי במסדרון  בית הספר, הבטתי בתמונתו של הרב. הרגשתי כאילו הוא מתבונן בי באהבה ואומר: ‘כל הכבוד בני, הבנת את המסר’.