בס”ד
ואם רק נאמין
שלום אני רעי בת 12.
אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שנה, ולאבא שלי היה מאוד קשה לגדל אותי.
עברתי ארבעה בתי ספר מכיוון שהיו מחרימים אותי. לאבא שלי לא היה זמן להיות איתי מכיוון שהוא חזר מאוחר הבייתה כדי שיהיה לנו כסף למזון ומחיה.
כל חיי הייתי לבד!
בחופשים הייתי מסתגרת בחדר לבדי.
וימי הולדת הייתי חוגגת בלי חברים רק עם אבי.
חלומי היה להיות שחקנית אך אף אחד לא האמין בי
וגם אני חשבתי שאין לי מה לנסות.
באחד הימים המורה הודיעה שנערוך מחזה לכיתות בשכבות הנמוכות.
אז רציתי לנסות, חברי לכיתה לעגו לי שאני לא אצליח, אך החלטתי להתגבר ולנסות.
הלכתי להיבחן, ואחרי הבחינה המורה המרה לי בקולה הצרוד ”נבחרת לתפקיד הראשי”. תדהמה אחזה בי, לא האמנתי למשמע אוזני. ניסיתי והצלחתי. מאז אני תמיד ממשיכה לנסות ולהאמין בעצמי. מי יודע אולי בעתיד אהיה שחקנית גדולה.
