האזכרה של הרב מרדכי אליהו
אני לא אוהבת שיעור גיאומטריה. זה שיעור כל כך משעמם ויש עוד ארבעים דקות. אוי סליחה! שכחתי להציג את עצמי. היי! קוראים לי איילה. אני בכיתה ה1 בבית ספר אור. אה! ויש לי תאום שקוראים לו דוד. הוא איתי באותו כיתה ונראה לי שהוא גם מסכים ששיעור גאומטריה זה משעמם.
“איילה, דוד בואו החוצה שנייה”. המורה טליה רוצה אותי ואת דוד? מוזר. הלכתי בביישנות מהכיתה וחשבתי “אני מקווה שזה משהו טוב”. אני ודוד עמדנו אחד ליד השני מחוץ לכיתה והקשבנו לה “בגלל שהרב מרדכי אליהו הוא סבא רבא שלכם, אני רוצה שביום האזכרה שלו תעשו משהו בבית ספר. זה יכול להיות הצגה, שיר, סיפור… מה שאתם רוצים. אבל זכרו – זה הולך להיות מול כול בית הספר אז זה צריך להיות מושקע. קחו כמה דקות לחשוב על זה”.
שנינו עמדנו שם בשוק ואז אמרתי ” אולי נעשה הצגה עם הילדים מהכיתה. זה יכול להיות על ילדותו או על החיים שלו”. “אולי” אמר דוד. שאלתי “מתי נגיד לכיתה?” “אולי בשיעור הבא” אמר דוד “אבל קודם בואי נחשוב על סיפור שלו.” עניתי לו “אולי נמציא סיפור עליו?”. “וואי, זה רעיון טוב” אמר דוד. “אבל על מה?” אמרתי “נכון שסבא רבה אף פעם לא כעס? אז אולי נכין סיפור על כמה ילדים שמנסים להכעיס אותו אבל זה לא עובד.” “כן זה רעיון טוב” אמר דוד.” אני ילך להביא דף ועיפרון ואז נכתוב את כל הדמויות. בוא נוודא שלכל תלמיד/ה יהיה תפקיד בהצגה”. “בסדר” אמר דוד.
הלכתי להביא דף ועיפרון. חזרתי וראיתי שדוד לא נראה כל כך טוב. שאלתי, “מה קרה דוד?” הוא ענה “יש לי פחד במה” אמרתי “אל תדאג! נמצא לך משהו לעשות” “תודה”.
התחלנו לתכנן: “צריכים ארבעה ילדים שיהיו הילדים שמנסים לעצבן את הרב… ” פתאום שמענו את הצלצול. היינו כל כך עסוקים בהצגה ששכחנו לחזור לכיתה! חזרנו לכיתה ועמדנו מול כל הכיתה. התחלתי להסביר “בגלל שהרב מרדכי הוא סבא רבה שלנו, ביקשו שביום האזכרה שלו נעשה הצגה. כל הילדים שלא רוצים להיות בהצגה ומעדיפים לעזור בתפאורה שיצביעו” 12 ילדים הצביעו “אוקי אמרתי ההצגה בעוד שבוע וחצי. כל מי שבתפאורה שילך עם דוד וכל מי שבהצגה שיבואו איתי.” עבדנו על ההצגה במשך שעתיים ואז אמרתי “טוב כמעט הגענו לחצי , בואו ניקח הפסקה.” הלכתי לאכול חטיף בריאות ואז ראיתי 5 בנות מסתכלות עליי. הם אמרו “איילה זה רעיון כל כך טוב לעשות הצגה!” אורטל הבת הפופולרית אמרה “זה כל כך כיף שאני אחד מהבנות שמנסות להציק לרב” למזלי היה צילצול ואמרתי לכיתה “כל מי שבהצגה שיבוא איתי וכל מי שמכין את התפאורה שילך עם דוד.” אני והקבוצה שלי ירדנו לחדר תיאטרון ואמרתי “כל מי שבחלק 4 שילך לבמה ואנחנו נצפה מהכיסאות. הזמן עבר מהר ונגמר היום. אני ודוד הלכנו הביתה ואמרתי לו “איך היה לך” “כיף” הוא אמר. עבר יום ועוד יום… עד שהגיע היום לפני ההופעה. כל כך התרגשתי! הלכתי למיטה ולקח לי מלא זמן עד שנרדמתי.
קמתי בבוקר וכל כך התרגשתי! התארגנתי מהר והלכתי לבית ספר. הגענו לבית ספר והיו שם הרבה מורים, הורים וילדים. התחלנו את ההצגה והכל הלך מעולה. ובסוף אמרתי תודה לכולם שהם באו וסיפרתי איך ההצגה ממש הזכירה לי את סבא רבה.
