שרה חלפה על פני מזכירות הבית ספר והתכוונה ללכת, אך משהו עצר בעדה. שלט חגיגי היה תלוי לגובה ובו היה כתוב: גם את חלמת להשתתף בחידון התנ”ך? זו ההזדמנות שלך! חידון תנ”ך לבנות כיתה ה’ -ו’ להרשמה פה למטה! ליבה של שרה הלם בחוזקה. בוודאי שרצתה! כל שנה מתקיים בבית ספרה חידון תנ”ך לכיתות ה’ ו’. כבר 4 שנים היא חיכתה בקוצר רוח לכיתה ה’. והנה, היא פה! היא נטלה את העט התלוי בהתרגשות ורשמה את שמה.
למחרת
המורה הגיעה לכיתה ואמרה בחיוך: “בנות יקרות. אתמול נפתחה ההרשמה לחידון התנ”ך הבית ספרי, ואני הייתי ביום חופשי ולא יכולתי להודיעכן זאת. מי ששמה לב ליד המזכירות, היה את המודעה, והבנות שנרשמו מכיתתנו הן.. שרה ושולמית! הנה דף החומר. בהצלחה!”
‘למה הי-א??’ חשבה שרה בעצבנות. היא לא חיבבה את שולמית במיוחד. ‘אני אכסח אותה. מה היא חושבת לעצמה? שהיא גאונה ויכולה להשתתף בחידון רציני?’.
בהפסקה שרה למדה מעט מהחומר, והביטה בזלזול בשולמית שקראה. היא לא רצתה להעליב את שולמית אז בחרה לשון עדינה: “שולמית, אולי תרדי מלהיות בחידון? זה קשה ואת לא לומדת!” “דווקא כן” צחקה שולמית והראתה את הכריכה של הספר. “תנ”ך בקל” זה היה שמו. שרה נמלאה כעס, ואמרה ברוגז:” כמעט לקרוא את לא יודעת, וכבר את מחפשת חידונים? כדי שתרדי מזה ומהר!” שולמית לא נעלבה. היא אפילו לא התייחסה לצעקות מול כול הכיתה.
בשיעור שלאחר מכן המורה דיברה על על אהבת חינם. היא סיפרה סיפור על הרב אליהו זצ”ל שמדבר על כמה חשוב להתעניין בכול איש ולהתחשב באחרים.
“פעם עבר ליד הרב איש שהדרדר לעוני גדול. חשב הרב ‘למשפחה הזאת אין דבר וחצי לכבוד שבת. אבל יהיה להם קשה לקבל צדקה, הם יתביישו..’
הוא פנה לעשיר אחד ואמר לו: “אדון עובדיה לוי! ברוך ה’, יש לך ממון בשפע ואתה תמיד שמח לעזור. בוודאי תרצה לשמח משפחה עניה שמתביישת לקבל עזרה, לא כן?” ענה העשיר: “בשמחה רבה, כבוד הרב! אבל אם הם מתביישים לקבל עזרה, איך אעזור להם?” “אגיד לך מה תעשה” השיב הרב “תיקנה כמות גדולה של אוכל ותבשילים ותגיד להם כך…”
ובאמת הלך האיש לביתם של העניים ואמר: “….אתה מבין? הברית פשוט נדחתה ברגע האחרון. אני חייב להודות לך על שלקחת את האוכל המיותר!” אב הבית שמח וענה: “וואו, זה יספיק לכולנו לשבת שלמה אחת לפחות. תודה רבה ה’!”
המורה סיימה את הסיפור המרתק.
הבנות החלו לספר סיפורים דומים, על הרב ועל מעלתו הגדולה להתייחס לכל אחד בצורה יפה ורגועה.
שרה חשבה לעצמה: ‘אולי התנהגתי לא יפה לשולמית? כן, שרה תביני, אם לך היו עושים את זה, בטח היית נעלבת! וואי, אני חייבת לבקש ממנה סליחה!’
שרה הכינה פתק סליחה מקושט וזרקה לשולמית.
שולמית קראה את הדברים. היא הביטה לשרה כאילו היא אומרת: “זה בסדר, סלחתי לך מההתחלה” שרה חייכה אליה בחזרה. מאז כל הזמן הן היו לומדות יחד.
ותנחשו מי ניצחה בחידון התנ”ך? כמובן, היו שתי כלות והן היו… שרה ושולמית!.
