היי קוראים לי אבישג, אני גרה בשדרות ורציתי לספר לכם את כל הסיפר שאני עברתי בשמחת
תורה.
קמנו ב-6:30 בבוקר לקול "צבע אדום", מכיוון שהחדר שלי הוא הממ"ד לא הייתי צריכה לקום אבל
משפחתי הייתה צריכה לקום ולרוץ לממד במהירות מכיוון שיש לנו רק 10 שניות להגיע לממ"ד וזה
היה מסובך במיוחד אז לקח לה יותר זמן. אבל בסופו של דבר כולם הגיעו בשלום לממ"ד.
אז באותו זמן לא הבנו בדיוק מה קורה אבי רצה ללכת לבית הכנסת אבל אמי לא הסכימה לו, היא
אמרה שזה מסוכן מדי. אבי בסוף יצא ואז שכנתינו שהיא איננה שומרת שבת אמרה לנו שאסור
לצאת מהבית כי יש חדירת מחבלים כשאני שמעתי את זה לא ממש נבהלתי כי חשבתי שזה עוד
אחד הסבבים הייתי די מורגלת בנהלים של חירום.
את השבת העברנו בבית בלי לצאת כל השבת הבטנו דרך החלון כדי להבין אפילו קצת מה קורה רק-
אחר כך הבנו עד כמה ניצלנו מכיוון שהמחבלים היו יכולים לפגוע הם היו מאוד קרובים.
במוצ"ש הורי הדליקו את הטלפון וקיבלו הרבה שיחות טלפון והודעות, אמא שלי ניסתה לחזור לכולם
אבל קווי הטלפון היו משובשים ולא יכלנו לדבר, אותו דבר גם החשמל הוא לא עבד ברצף.
יום ראשון היה יום קצת משעמם לא יכולנו לצאת מהבית, אין חשמל אין תעסוקה כי מכל דבר כבר
נימאס די מהר בקושי אכלתי או שתיתי יש הרבה שקט בחוץ. באמצע היום ההורים שלי החליטו שאי
אפשר להישאר בעיר, במצב הזה כשכל שנייה יש "צבע אדום" הם התחילו לחפש מקום שיהיה אפשר
ללכת אליו. אחרי כמה זמן התקשרו משפחה מנתניה ואמרו לנו שהם מוכנים לארח אותנו בביתם.
שמחנו מאוד אך מכיוון שהעיר עוד לא הייתה נקייה ממחבלים לא יכלנו לצאת, הכנו את המזוודות
ולקחנו בגדים לשבוע לא חשבנו שזה יימשך יותר מזה.
ביום שני הודיעו שאפשר לצאת מהבתים. ההורים שלי קפצו על ההזדמנות, אני ואבא שלי התחלנו
להוריד דברים לרכב וגם פחים משבת.
לפתע בהורדה האחרונה של הדברים שמענו "צבע אדום" אני אחיותיי ואבי ניכנסנו לבניין הכי קרוב
אלינו ואמי מכיוון שהייתה עם גבס לא יכלה לרוץ אז היא השתטחה על הריצפה עם ידיים על הראש.
באמצע הנסיעה לעיר נתניה הורי מקבלים שוב הודעה להסתגר בבתים, אמי ביקשה מאבי להמשיך
לנסוע ולא לעצור. כל הנסיעה אנחנו עם ידיים על החגורה כדי שאם יהיה "צבע אדום" ניפתח את
החגורה מהר ונצא מהרכב.
אחרי שהגענו לנתניה שכנה שלי התקשרה אלינו ואמרה לנו שנפל טיל בדיוק מאחורי ביתנו ובית
כנסת מאחורי הבית שלנו קיבל את כל ההדף, ונפגע וביתנו נשאר שלם. הייתי עצובה מאוד אבל
ידעתי שלפחות עכשיו אני במקום בטוח.
אחרי כמה ימים הבנו שזה יהיה ארוך ולא נוכל להישאר אצל המשפחה המארחת הפעלנו קשרים
וחברים של המשפחה שלנו שגרים בצרפת הסכימו לתת לנו את הדירה שלהם בנתניה ואני נמצאת
בה עד עכשיו. אני מודה לה' ולמשפחה, שמצאנו סידור כזה טוב, יחסית לחברותי שמספרות דברים
פחות נעימים.
אחרי חודש של מלחמה ההורים שלי רשמו אותי ואת אחיותיי לבית ספר בנתניה אורות רש"י שם
אנחנו לומדות עד עכשיו, קיבלו אותי שם בשמחה ושמחתי להכיר חברות חדשות ואני מתקדמת
ולומדת.
ומכיוון שהשנה הייתה אמורה להיות לי בת מצווה חגגו לי ולעוד ארבע מפונים מהעוטף היה אירוע
מטורף וחייבים תודה ענקית ענקית לכל התורמים לא חשבתי שככה תראה הבת מצווה שלי אבל היא
הייתה מושלמת. אני כלת- המצווה. ועוד ארבע ילדים שחגגו בר מצווה.
אנחנו ממש מקווים
