שלום שמי אוליביה אני בת אחת-עשרה גרה באיי הרפובליקה הדומיניקנית. הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים, אני ואח שלי כל הזמן רבנו ההורים שלנו לא ידעו מה לעסות גם לשכנים נימאס יום אחד רבנו ולשכנה כבר נימאס היא אמרה “די כבר לא נימאס לכם?” “כן אבל או תמיד מתחיל” אמרתי “לא נכון היא תמיד מתחילה” שאול אח שלי אמר “דיייי” השכנה אמרה “אתם ראים את אצמחם?” לא ” שאול אמר “כל-כך חבל אילו הייתם ראים את עצמכם אולי הייתם מפסיקים לריב”. לא ידעתי מה לעסות אז הייתי בשקט השכנה המשיכה “יש קוסם שיש לו מי קסמים עם המי קסמים או פותר כל בעיה ” בלילה חשבתי על מה שהשכנה אמרה והחלטתי לנסות בבוקר הלכתי אל הקוסם והוא הביא לי את המים ואלו הכללים” כל פעם שאת הוא מתחילים לריב במקום לריב תשימי בפה את המים לא לבלע ולא לירוק ורק שההרגשה הולכת את יכולה לירוק את המים . הלכתי בחזרה לבית אח שלי אמר “מה קרה את הלכתי לישון כמו תינוקת?” כל-כך רציתי להחזיר לו אבל נזכרתי בקוסם ומהר מילתי את הפה במים אח שלי רעה שאני לא מגיבה אז חזר למחשב כך עברו לעם שנה בלי מריבות אני ושאול אלחנו לקוסם להגיד “תודה על מי הקסמים” הקוסם אמר ” אלו לא מי קסמים אלו מים רגילים שלקחתי מהאגם את הקסם אתם אסיתם.” ומאז ועד היום אנחנו לא רבים.
הרפתקה באמצע הלילה
הרפתקה באמצע הלילה זה היה ביום שני בערב בשעה 9:27. צרחה נשמעה מהבית של השכנים וזאת לא הייתה צרחה של שמחה. לא כל כך הבנתי