היו הייתה פעם ילדה בשם שלי שכל הזמן אהבה ללכת למגדל הגדול של העיר. פעם אחת היא הלכה עם המשפחה שלה בערב למגדל הגדול, וההורים שלה שאלו אותה:” למה את כל הזמן אוהבת ללכת למגדל הגדול?” ושלי ענתה להם “לא יודעת, אני פשוט אוהבת אותו”. הם הגיעו לשם, שיחקו קצת, והלכו הביתה בלילה והלכו לישון. בבוקר שלי הלכה לבית ספר וכשהיא חזרה מבית הספר היא הלכה שוב למגדל הגדול, והיא הייתה הרבה זמן במגדל והיא לא שמה לב לשעה המאוחרת. אימא ואבא שלה מאוד דאגו לה, והם חיפשו אותה בכל מקום אפשרי חוץ מהמגדל הגדול, ואז הם הלכו למגדל הגדול, וראו אותה מטפסת על המגדל. שלי ראתה את אימא ואבא שלה מסתכלים עליה. ואז הם אמרו לה: “בואי לפה מהר” ושלי אמרה:” אבל אני רוצה להישאר פה עוד חמש דקות, ואימא שלה אמרה לה:” אז חמש דקות” ושלי אומרת להם: “טוב, בסדר”.
כשחזרו הביתה, המשפחה של שלי ישבו לאכול ארוחת ערב בפינת האוכל, ואימא של שלי אמרה:” שלי את יודעת שאסור ללכת לבד למקומות בלי הורים?”
שלי אמרה לאימא שלה:” כן אימא אני יודעת, אבל אני רוצה לפגוש את החברים שלי” ואימא שלה שאלה אותה:” איזה חברים יש לך שם, על מה את מדברת שלי?” שלי ענתה:” יש לי חברים דמיוניים”, אימא אמרה לה:” ומה את עושה איתם?” ענתה שלי:” אימא, אני אוהבת לדבר איתם על מה שקורה לי בבית הספר, ולפעמים גם משחקת איתם”. “אוקי” אמרה אימא, “מהיום והלאה, את אומרת לי שאת רוצה ללכת ואנחנו נלך ביחד, טוב?”.
כעבור כמה ימים, שלי הרגישה שהיא מתגעגעת לחברים שלה מהמגדל. ניגשה שלי לאימא שלה ושאלה אותה: “אימא, אפשר שנלך למגדל הגדול? אני רוצה ללכת לחברים שלי”, ענתה אימא שלה: “כן, שלי עוד מעט נלך למגדל הגדול. כל הכבוד שאת שואלת אותי ולא הולכת לבד” אימא חיבקה את שלי והן הלכו יחד למגדל הגדול.
כשהגיעו אימא ושלי למגדל, אימא ישבה בפינה וקראה ספר. שלי, שיחקה ושרה לעצמה, אימא הבינה שהיא לא באמת מדברת לעצמה, אלא לחברים הדמיוניים שלה. שלי הייתה שמחה ומאושרת ולא רצתה לחזור לבית. אימא הבטיחה שהן יבואו שוב ושוב למגדל הגדול.
בדרך הביתה אימא הציעה לשלי לקחת את החברים הדמיוניים איתה לכל מקום, היא הסבירה לה, שהיא לא חייבת לפגוש אותם רק במגדל הגדול, היא יכולה לדבר איתם בכל זמן שהיא תרצה לדבר איתם
למחרת, קרה לשלי מקרה מאוד עצוב בבית הספר, חברה שלה לא רצתה לשחק איתה וגם היא שאלה את כל הכית, מי רוצה לשחק איתי ואף אחד לא רצה לשחק איתה בהפסקה והיא שאלה את המורה שלה: “המורה, אין לי חברים, מה את מציעה לי לעשות עם זה?” המורה אמרה לשלי: ” יש לי רעיון, בואי נראה איזה חברה פנויה לשחק איתך” שלי והמורה הלכו למגרש לחפש חברה, להפתעתם הייתה חבורת בנות שהזמינו אותה לשחק איתן.
כשחזרה מבית הספר, שלי מאוד רצתה ללכת למגדל הגדול אבל היה גשום וסוער בחוץ ואז היא נזכרה במה שאימא שלה אמרה לה לפני כמה ימים, והיא פשוט דמיינה את החברים שלה מהמגדל הגדול בחדר שלה. שלי סיפרה להם את כל מה שקרה לה היום.
לפתע, נכנסה אימא לחדרה של שלי ושאלה: שלי, הכול בסדר? עם מי את מדברת?
ושלי ענתה: כן אימא, הכול נהדר, אני עם החברים שלי מהמגדל הגדול!”
שלי ואימא שלה חייכו אחת לשנייה והתחבקו 😊
