היה היו שני ילדים שלא היה להם הורים, הם היו יתומים. הילדים היו גרים במקום ממש רחוק וסודי ששום איש לא ידע איפה זה ולא יכול היה להגיע אליו.
לילד קראו: דניאל ולילדה קראו: עדן. גם דניאל וגם עדן תמיד חשבו על ההורים שלהם ועל זה שבחיים אף אחד לא יוכל למצוא אותם.
הילדים מאוד אהבו לשחק במקום הסודי, לקרוא שם ספרים, לטייל, לצייר ולהנות מהיופי של המקום.
הכול היה ככה עד שיום אחד הילדים נכנסו למקום הסודי בשעה 19:30 , הם לא שמו לב שמישהו עוקב אחריהם. הילדים, כמו תמיד, מאוד שמחו שיש להם מקום סודי, ועדן אמרה “אני חושבת שיש מישהו בסביבה, אני נועלת את הדלת” .עד שגם דניאל שמע צעדים מתקרבים ואמר: “אני בטוח שמישהו כאן, בואי נציץ, אני חושש שזה גנב.” עדן חששה גם, אבל כשהם הציצו הם גילו שזה היה מישהו בערך בגיל 28, עם שיער חום ועיניים חומות, עור פנים חום ופנים נחמדות של איש נחמד, אבל אי אפשר היה לדעת לפי זה איזה איש זה. עדן ודניאל מאוד מאוד רצו שלא ימצאו אותם, עדן אמרה “הינו צריכים לחשוב לפני זה, תראה מצאו אותנו” דניאל השיב לה “אני בטוח שזה מישהו מאוד מסוכן”. הם חשבו שזה אח של עדן כי הוא דומה לה מאוד אבל אין להם אחים כי הם יתומים. באותו לילה חשוך וקר כשהם ישבו על מיטתם הרכה והנעימה, עם המצעים הכחולים והורודים, הם ישבו וחשבו מי זה היה “אני חושב שזה מישהו שאני מכיר מאוד טוב ראיתי אותו בילדותי הוא אולי לא הוא אבל הוא דומה לאח שלי לפני שניחטף לעזה” אמר דניאל. עדן אמרה לו “אני חושבת שהוא ממש דומה לדוד שלי לפני שנחטף לעזה” הם ישבו וחשבו עד שהחליטו לשאול אותו מי הוא איך קוראים לו ומה שם המשפחה שלו. הם קמו מהמיטה והלכו בדרך סודית אל המקום שהאיש הזר היה בו והחליטו שהם מדברים איתו בלי חששות. עדן ודניאל שאלו אותו מה שמו והוא ענה להם כך “אני.. רגע רגע רגע.. תעצרו שניה, למה אתם שואלים אותי, מי אתם בכלל?” עדן ודניאל אמרו פה אחד “אנחנו מחברת סקר חקר של טלוויזיות כאן11 אנחנו כל יום שואלים מישהו אחר מה שמו ועוד שאלות בשביל לדעת איך הוא מרגיש בתקופה הזאת”. אמר להם האיש “לי קוראים אלי”, הם שאלו אותו “מה השם משפחה שלך?”, אמר אלי “אטובה”. הם אמרו “מאיפה בא אתה אלי אטובה”? ענה להם אלי “אני בא מעזה. אני יושב פה במקום הזה ששמעתי עליו שיכול להיות שיש פה אנשים או ילדים שנמצאים לבד. יש לי אח ויש לי אחיינית שהם נשארו לבד בלי אמא ובלי אבא, מאז שנחטפתי ואחרי שהשתחררתי מעזה והיה לי לא קל, אני יושב ומחפש אותם. אולי תוכלו לומר לי אם ראיתם אותם בסביבה, הם בערך בגיל שלכם ולפי הסיפורים ששמעתי, הם די דומים לכם, לבת קוראים עדן ולבן קראים דניאל” עדן אמרה בקול מתרגש ושמח מאוד “אתה דוד שלי, אני עדן” ובאותו זמן גם דניאל אמר בקול מתרגש ושמח “אתה אח שלי” . אלי אטובה אמר “איפה גרתם עד עכשיו? בואו תגידו לי, אני רוצה לדעת הכול עליכם, אני ממש דואג אבל גם מאוד מתרגש שאנחנו נפגשים, אני לא מאמין.” עדן ודניאל אמרו ביחד “במקום סודי, ממש פה קרוב” . שלושתם שמחו וחיו ביחד באושר ואושר כמשפחה עד עצם היום הזה.
