2023107
שלום, לנו קוראים רבקה ואורטל אנחנו בנות דודות שעברנו את ה 7.10.2023 ביחד
ואנחנו רוצות לספר לכם את החוויה שעברנו בשבת הזאת:
-יום שישי 6.10.2023 לפני הטבח הנוראי-
דודים שלנו חגגו לבן שלהם בר מצווה ורצו לחגוג יחד איתנו כדי לשמח את בנם אז הזמינו אותנו.
יום שישי הגיע המשפחות שלנו התארגנו לצפון ונסענו. נסענו, חגגנו, שתינו, אכלנו ואז הינו בבעיה. חלקנו רצו לחזור וחלקנו להישאר, אז מה שעשינו זה ככה: אחותי הגדולה מרים נסעה עם בן זוגה לאשקלון – למשפחתו, אבא שלי, אימא שלי, אחותי הקטנה מעיין ואימא של אורטל נשארו בצפון. אני, אורטל, אח שלה אור, אבא שלה ואחותי סיסי חזרנו לבאר שבע.
עכשיו חזרנו בשלום, קנינו דברים לשמחת תורה והתארגנו. אני רציתי להעביר את השבת אצל אורטל אז הלכתי, אחותי סיסי נשארה בבית והזמינה חברות. נהנינו, צחקנו ולא חלפה בליבנו מחשבה שמשהו יקרה עד ש…
קמנו לבוקר קשה מאוד…
אבא שלי קם בבוקר לפני האזעקות הוא התארגן, התלבש ואז מתי שהוא רצה לצאת לבית הכנסת הוא שמע את האזעקה ולא הבין אז מה קורה. הוא סגר בבהלה את הדלת של הבית שלי, הלך לחדר שלי וסגר את הדלת שלי ואז שמענו את הדלת נטרקת.
נבהלתי! אמרתי לאבא שלי מה קרה?!
הוא אמר לי יש אזעקות בכל העולם.
נבהלתי והערתי את רבקה. היא אמרה לי לא הולכים לשמחת תורה ואז אח שלי שהיה במסיבה בסורוקה נכנס בריצה לבית, פניו היו מאד מבוהלות. אבא שלי רצה ללכת לבית הכנסת ואני ורבקה ביקשנו שלא ילך כי הגוף שלנו רעד מפחד, לא ידענו מה קורה. אבא ביקש ללכת למספר דקות רק כדי לראות אם מישהו צריך עזרה.
נשארנו בבית לבד פחדנו, בכינו וצעקנו ולפתע מהדלת שבחדרי שמענו דפיקות. חשבנו שאלו מחבלים, החזקנו חזק את הידית כדי שלא יוכלו להיכנס, אך לאחר מספר ניסיונות של פתיחת הדלת שמעתי מבעד החריץ קול מוכר. אמרתי לחברתי שקט רגע, את שומעת קול מוכר? היא הטתה את אזנה ומייד פרצה בצחוק משחרר. זה היה אח שלי! מעולם לא שמחתי לראותו כמו אז.
הוא חיבק אותנו, נישק ושמח לראות שאנחנו בריאות ושלמות. אבא שלי הלך לאיפה שהמחבלים היו בבאר שבע. אך לאחר זמן קצר הוא חזר בשלום ב”ה. כל הבנות שבשכונה ירדו והתפללו לה’ שתגמר המלחמה מהר. ההורים שלנו הגיעו חיבקו אותנו בכו איתנו והמשכנו להיות יחד.
