התאונה
אביאור כיתה ו שלומי
אבא שלי ביקש מאמא שלי לקנות לחם אבא הביא לאמא את הכסף והיא הניחה את זה על השולחן ונכנסה למטח כדי להכין פסטה לארוחת הצהריים.
שאלתי את אמא: את רוצה שאלך לקנות את הלחם?
אמא שמחה מאד שאני רוצה לעזור וברכה אותי בדרך צלחה.
לקחתי את הכסף מעל השולחן ונסעתי עם האופניים החדשים שלי לעבר המכולת השכונתית. הגעתי למכולת, ברכתי בברכת צהרים טובים את בעל המכולת, לקחתי 10 פיתות וממתק קטן, שילמתי ויצאתי לעבר הבית.
לא ידעתי מה מחכה לי בדרך הכל כך מוכרת מהמכולת לבית…
הדרך חזור התחילה כרגיל בקלות רבה. אך לפתע הגיח מולי רכב ופגע בי בחזקה! לא הרגשתי כאב, הייתי בהלם מוחלט. רק לאחר כמה דקות כאשר קמתי הרגשתי שכל היד שורפת לי, לא הכרתי את ההרגשה הזו, הרגשתי כאב חזק מאד שאין לי אפשרות לתאר בסיפור.
ביקשתי ממישהו טלפון כדי להזעיק את אבא שלי מהר שיוכל לעזור לי. הנהג הציע לי עזרה אך ביקשתי שאבא יבוא אלי עכשיו. אבא הגיע במהירות, ראיתי את הפנים המבוהלות שלו.
הוא הרים אותי בזהירות ויחד הלכנו ל “טרם” שם הכניסו אותי מיד לחדר גדול בו עושים צילומים פנימיים כדי לראות מה גרם לכאבים החזקים שחשתי ביד.
הצילום אישר ששברתי את היד.
הרופאים ראו כמה אני סובל והכניסו אותי מייד לחדר הגבס, שם גיבסו לי את כל היד בזהירות כדי שלא יכאב לי. סיימנו וחזרנו לבית, כל המשפחה המתינה לי בחוץ כדי לראות מה שלומי. מאד התרגשתי מהנס שקרה לי, התאונה יכלה להיגמר אחרת וב”ה רק שברתי את היד.
