היה זה מנהג קבוע ולא מוסבר, להזמין אבות למסיבת הפורים של כיתה ג’ 3.
האבות היו אחראים על התוכן והבנות על הכיבוד. רוני היתה הילדה היחידה בכיתה שאביה לא הגיע.
אביה של רוני שירת בשירות מילואים במסגרת צו 8 עוד משמחת תורה של אותה שנה. רוני התאכזבה עמוקות ברגע שנודע לה שאביה לא יגיע למסיבה היא בילתה שעות ארוכות בבכי תמרורים כשהיא שוכבת על מיטתה בחדרה. לא זו אף זו, רוני ספגה מבנות כיתתה לגלוגים רבים על כך שהיא הילדה היחידה שאביה לא ישתתף במסיבה. אפילו חרם היה מונח על הכף.
המורה אושרית, מחנכת הכיתה ניסתה לדבר אל לב התלמידות כמה חשוב להתייחס בכבוד זו אל זו וביתר שאת לרוני שכל חטאה היה שאביה מוסר נפשו עבור עם ישראל.
דיברי המורה הפחיתו קלות את היחס המלגלג אל רוני והחרם הופסק אך לא הרבה מעבר לכך.
הנה הגיע היום של מסיבת הפורים של כיתה ג’ 3.
כל הבנות הגיעו מרוגשות אל הארוע אליו כל כך ציפו במשך תקופה כה ארוכה. הבנות הגיעו מחופשות לאחר עמל והמחנכת הנערצת, נכנסה אל הכיתה ברכה את האבות והודיעה על לוח הזמנים. בהתחלה, הבנות תשתתפנה בתחנות משחק אשר הוכנו ע”י כיתה ח’. בשלב השני תערך תחרות תחפושות כיתתית. לאחר מכן יגיע תורה של פעילות התוכן שהאבות הכינו. השלב רביעי הוא לימוד אבות ובנות ולבסוף כיבוד קל.
המסיבה החלה בהתרגשות גדולה, הבנות נהנו מאוד מכל שלבי המסיבה.
בשלב הרביעי, רוני שכאמור אביה לא הגיע הצטרפה בחוסר שביעות רצון מופגן ללימוד עם אביה של ברוריה מלכת הכיתה ויוזמת החרם. במהלך הלימוד גילתה רוני שמעשיה של ברוריה נבעו בעיקר מכאב גדול על כך שלאביה חסרה אצבע.
המסיבה הסתיימה, פורים גם חלף עבר לו ובנות כיתה ג’ 3 חזרו לשגרת לימודן.
רוני השתדלה לדלות פרטים נוספים על הגילוי המרעיש אודות אצבעו החסרה של אביה של ברוריה.
ובכן מעשה שהיה כך היה, אביה של ברוריה נקלע לתאונת עבודה בנגריה בה עבד במשך שנים. משפחתה של ברוריה היתה במצוקה כלכלית חמורה בעקבות פיטורי אביה מעבודותו ולא היה להם מספיק כסף לשלם עבור ניתוח יקר להשבת האצבע למקומה.
כאשר נודע לרוני פרטים אלו גמלה בליבה ההחלטה לפתוח במבצע התרמה עבור אביה של ברוריה. ברוך ה’ המבצע הצליח והכסף הדרוש לניתוח גויס בהצלחה. הכסף הועבר בסודיות גמורה והניתוח עבר בהצלחה.
לאחר תקופה רוני היתה כבר ילדה מקובלת מאוד בכיתה, המלחמה נגמרה ואביה של רוני חזר בשלום משדה הקרב.
סוף
