השמחה שבוערת
זה היה עוד יום רגיל, השמש זרחה הפרחים פרחו והיה חם ונעים, אבל פתאום הכול הפך למעניין ברגע אחד.
זה התחיל בזה שכל הכיתה הייתה מאוד לא מגובשת וכן אני מתכוונת למאוד לא מגובשת, הם היו מאוד מבואסים
מהמצב בארץ (המלחמה).הם דאגו לכל החיילים ולא הפסיקו להילחץ, המורה ניסתה להרגיע אותם בכל דרך
אפשרית אבל זה לא עזר. חזרנו לביתנו אחרי יום מותש ולחוץ מאוד, לא יכולנו להתאפק והצצנו קצת בחדשות
ראינו את מה שאמרו ונלחצנו, הודיעו שחייל נפצע קשה. למחרת בבוקר התגייסנו למבצע “הצל חייל”, ניסינו
להשיג כסף בכל מיני דרכים, כמו למשל: לעבוד, לנקות בתים של אנשים, ועוד כל מיני דרכים. לאחר כמה ימים
הצלחנו להשיג סכום מאוד גדול של כסף, מיד מיהרנו ללכת לבית החולים “הרמב”ם”, הבאנו את הכסף למשפחתו
של החייל שתשלם. ואנחנו רק קוונו שהטיפול יעבור בשלום, יום למחרת שמענו שהטיפול הצליח, ואי אפשר אפילו
לתאר את רמת השמחה שהייתה ברגע הזה, וזה גם עזר לנו להיות יותר מגובשים, וככה הסיפור המרתק הזה
נגמר.
