סיפור נרות החנוכה (בהשראת הספר “הברווזון המכוער”)

המציא: נעם משה פוסמן

כתה ב1

בית ספר אמונים

היו היה על גבי השולחן בבית שלנו קופסת נרות מלאה בנרות יפים וצבעוניים.

הנרות היו גדולים ושלמים, אבל נר אחד מביניהם היה שבור בצבע קצת דהוי, ולכן נראה קצת

מכוער. רצו להניח אותו בחנוכייה עם שאר הנרות אבל הנרות צחקו על הנר המכוער ולכן הנר

החליט שלא ידלק בחנוכייה הזו עם חבריו.

הנר המכוער חיפש וחיפש חנוכייה אחרת לגור בה. לפתע ראה חנוכייה גבוהה ורמה

שמצאה חן בעיניו. הוא שאל את הנרות שעמדו שם אם הוא יכול להצטרף אליהם

לחנוכייה ולקיים את מצוות הדלקת הנר. הנרות שוב אמרו לו: החנוכייה שלנו יפה וגדולה, ואנחנו

גבוהים, צבעוניים ושלמים, ואתה מכוער, דהוי ושבור. לא מסכימים שתהיה איתנו!”.

על הרצפה הסתובב לו סביבון. כשירד מן החנוכייה, נתקל הנר המכוער בסביבון אשר הפיל אותו

לרצפה כי שהיה מכוער. הנר כמעט התפרק לחלוטין ונהיה עצוב מאד.

הנר המכוער המשיך להסתובב ומצא כד שמן שחשב שיוכל לעזור לו. הכד אמר לנר המכוער: “אני

אשפוך עליך קצת מהשמן הפלאי שלי, ואתה תזדקף והצבע לך יהיה זוהר”. הנר מייד שמח והודה

לכד החביב. וכך היה. הכד הטה את עצמו על הנר, ושמן נשפך עליו. הנר מייד זהר ועמד יציב.

הזוהר שלו היגיע לכל הסביבה, ופתאום כל החנוכיות רצו שהנר יהיה עליהן.

הנר שהיה מכוער וכעת נראה יפה מאד, ראה חנוכייה עם נרות יפים כבויים אך ללא שמש. הוא

מייד רץ להצטרף אליהם ורצה להיות להם שמש. הנרות מאד שמחו כי נר יפה כל כך יכול

להפיץ מהיופי שלו לשאר הנרות ולחנוכייה עצמה.

הגיע ילד ולקח את הנר היפה לשמש והדליק אותו. הוא בירך בכוונה גדולה את כל הברכות של

החג והתחיל להדליק את הנרות. הנר היפה כל כך זרח ושמח שהאש קפצה מעצמה אל עבר הנרות

והדליקה אותם  מייד. אפילו הסביבון שהסתובב לו על הרצפה אהב מאד את הנר היפה והצטער

שהעליב אותו והפיל אותו מקודם על הרצפה. גם החנוכייה הראשונה הצטערה  שלא אפשרה לנר

להיות עליה.

לבסוף, הילד, הנרות, הסביבון והכד שרו כולם את שירי חנוכה בשמחה.

מאותו החג הנר שמח מאד וקרן מאושר, אבל לא שכח שהיה פעם מכוער.

הוא הזכיר תמיד לכל הסביבה את מה שמלמדים אותנו חכמינו: “אל תסתכל על הקנקן אלא מה

שבתוכו”. תמיד צריך להסתכל על מה שהנר מסמל ולא רק על היופי שלו.

גם שאר הנרות למדו לקח ושמחו יחד עם הנר המכוער שנהפך לנר הכי יפה.