באמצע שיעור שבועי, של המורה נחמה התקשר הטלפון. המורה עצרה את השיעור ואמרה סליחה אנחנו באמצע שיעור אנא התקשר יותר מאוחר. אחרי שהמורה החזירה את הטלפון, היא אמרה: “סליחה על העיכוב היה זה יהודי מאמריקה. הוא לא הבין פירוש של הרמב”ן.”
נחמה זכתה בפרסים. אבל מה שהכי שימח אותה זה ללמד תורה.
במשך כמה שנים נסעה המורה נחמה לעיר קרית שמונה, שבצפון הארץ. היא היתה מלמדת שם תלמידים צעירים. גם כשהזדקנה היתה נוסעת. המון אנשים שאלו אותה למה את נוסעת כל כך הרבה נסיעות? היא ענתה: האנשים בצפון הארץ, במצב ביטחוני קשה ואני מרגישה שכשאני מלמדת אותם זה מחזק את רוחם. בתקופה זו נפלו קטיושות על קרית שמונה, ששיגרו המחבלים מלבנון. האנשים חיו בעיר במתח ופחד גדול.
כשנחמה עמדה לסיים ללמד באוניברסיטה, ערכו לה מסיבת פרידה. כשהגיעו שני פרופסורים אמר הפרופסור ליברמן “יופי ד”ר נוימן הגיע וגם ד”ר יוספי, עכשיו צריך לחכות למורה נחמה, נחכה לה ומיד נתחיל.” כעבור זמן מה, אמר “מה יהיה? אולי המורה שכחה את המסיבה? אנו חיבים להתחיל”. בסופו של דבר התקיימה המסיבה בלי נחמה. ביום המחרת הצליח פרופסור ליברמן למצוא את המורה נחמה. הוא שאל אותה למה לא באת למסיבה? הרי את היית אמורה להיות כלת הכבוד.
נחמה ענתה לו בחוכמתה הרבה. היו לי כמה שיעורים חשובים בעיר אשקלון. למה שאני אבזבז שיעורי תורה בשביל כמה תעודות ופרסים?!
