זה קרה ביום שני במושב ניר עציון, לאחר בית הספר, אריה, שלמה, ובניה, החבורה הכי מאוחדת בכיתה, טיילו על יד המגרש משועממים נורא ולא ידעו מה לעשות, עד שבניה אמר: “בואו נכין עציץ! “
“יאללה!!! ” , אמרו כולם במקהלה “למה לא?” רצו כולם לבית של בניה לקחו בקבוק גדול
חתכו אותו לחצי וצבעו אותו בצבעים רבים: אדום, ירוק, צהוב ובעוד כל מיני
צבעים. לאחר שהבקבוק התייבש הם רצו בכל כוחם אל יער הכרמל וכשהגיעו אל היער
התחילו לחפש במלוא המרץ צמח יפה וריחני שיוכלו לשתול בעציץ שהכינו קודם לכן.
לאחר חיפושים רבים ביער צעק שלמה: “מצאתי!!” אבל אף אחד לא ענה לו.
“אריה בניה איפה אתם? מצאתי צמח! לאן נעלמתם?!” צעק שוב אולם אף אחד לא ענה לו.
שקט דממה ביער רק שריקות הרוח נשמעו מסביבו. ‘איזה פחד’ חשב שלמה לעצמו בלב,
‘איזוחיה כבר תקפוץ עלי מאיזה כוך שלא אשים לב אליה?’
“חה חה חה חה חה חה מה חשבת לעצמך שנעזוב אותך ככה לבד ביער?” קפצו לפתע
מהשיחים בניה ואריה כשעל פניהם צחוק.
“באמת היה לי מוזר שלא שמעתם אותי כי אני לא התרחקתי יותר מידי, אבל למה
התחבאתם לי? זה לא יפה בכלל, אתם יודעים איך פחדתי כשהייתי לבד ואיך נבהלתי
כשצחקתם?” אמר שלמה המבוהל.
“סליחה שהבהלנו אותך לא חשבנו שזה יצער אותך בכלל אנחנו מתנצלים מאוד. נו יאללה
בואו נמלא את העציץ באדמה ונשתול את הענף באדמה.”
לאחר ששתלו את הענף רצו במהירות חזרה לבית של בניה. דפקו שני מסמרים בקיר עשו
חורים בעציץ. קשרו חוטים יפים ותלו את העציץ על המסמרים. לאחר שהחברים הלכו כל
אחד לביתו גם בניה הלך לישון.
למחרת כשבניה התעורר התפלא לראות שהעציץ איננו ואפילו המסמרים לא היו על הקיר.
הוא התעלם מהיעלמותו של העציץ כי היה צריך להזדרז לבית הספר. לאחר שהתארגן
רץ לבית הספר כדי לספר לאריה ושלמה שהעציץ נעלם. משהגיע לכיתה ולא ראה את חבריו
החל לחפש אותם בחצר כשמצא אותם צעק להם: “אריה שלמה לא תאמינו מה קרה הבוקר,
העציץ נעלם!”
“לא נורא נכין אחד חדש” אמר שלמה.
“על איזה עציץ אתם מדברים?” שאל דוד, אחד החברים שבמקרה היה שם
“סתם הכנו אתמול עציץ ביער” השיב בניה.
אחר הצהריים נפגשו שוב החברים ביער כדי להכין עציץ חדש, כשסיימו להכין את העציץ,
הלכו אל אותו שיח קטפו ממנו מספר ענפים ושתלו באדנית.
למחרת ראה שוב שלמה כי העציץ נעלם. ואמר לחברים. הם החליטו לעשות משהו עם זה.
אחר הצהריים נפגשו ליד השיח שבכרמל והחלו לחפש משהו שירמוז להם, מה הדבר אשר
מעלים את העציץ. אחרי כעשר דקות אמר שלמה שניכנס אל תוך תוככי השיח, “יש פה איזה
סלע עם כפתור, ללחוץ?” הוא שאל.
“לא, לא, לא” צעקו אריה ובניה.
“למה?” הוא שאל שוב
“מה אנחנו יודעים על הכפתור הזה? אולי הוא יכול לעשות משהו לא טוב?” אמר אריה
כשבראשו מתרוצצות מחשבות מפחידות. “לא נורא מה כבר יקרה? יקפוץ עלינו דרקון?
יאללה אני לוחץ, אחת שתיים… לחצתי. נו מה אמרתי, זה לא עשה כלום.”
“בא תצא מהשיח ותיראה”. בניה אמר. שלמה יצא מהשיח ומולו היו שני העציצים
ששתלו כשבניהם היה כתוב ‘אל תיגעו בעציצים’. רגע אחרי שסיימו לקרוא התפוגגו
האותיות. החבורה הבינה מה שרצו לרמוז להם, ולקחו צמח אחר יפה ושתלו אותו.
