שלום!! קוראים לי דנה, ואני רוצה לספר לכם את סיפורי.
[יותר נכון הגיבורה של הסיפור זאת מיכל ולא אני.]
אם אתם יודעים או לא, אני ביביסיטרית על ילדים בגילאים 0-10.
בטח אתם שואלים למה ילדה שומרת על ילד בן 10?
אז אני יענה לכם, אני בת 17.
אני חברותית ויחסית אחראית אני ילדה שמחה אבל מאוד עמוסה.
בקיצור נראלי הכרתם אותי פחות או יותר… [מקווה]
אז זה קרה ביום חמישי בשעה 18:00 נראלי בבית משפחת למברגר שעדין לא היה חשוך לגמרי.
באותו זמן שמרתי על הילדה הקטנה שלהם מיכל שהייתה בת שנתיים ושלוש חודשיים.
אגב מיכל הייתה אלרגית לחלב ובכלל לכל דבר שיש בו טיפת חלב.
מיכל הייתה רעבה וביקשה לאכול, הסתכלתי על השיש אם יש שם אוכל ועז נזכרתי שלפני
שנגה [אמא של מיכל] הלכה אמרה לי שהכינה פסטה ורוטב על השולחן.
אז שאלתי אותה את רוצה פסטה? היא אמרה לי ”כה כה אני רעבה”
חיממתי לה, בזמן שהפסטה התחממה אז אני הקראתי לה את הסיפור
זהבה ושלושת הדובים היא התלהבה מהדיסה שבסיפור ומהר מאוד אמרה שרוצה דיסה.
אמרתי לה בואי בואי מיכלוש האוכל מוכן בואי כדאי שהאוכל לא ישרף…
נתתי לה יד וביחד הלכנו למטבח שמתי לה בצלחת ורודה והתחלתי להאכיל אותה כפית כפית.
כשסיימה שטפתי את הצלחת ומזווית העין שלי ראיתי שהפח מפוצץ, אמרתי לעצמי יאללה דנה בואי תזרקי את הפח מהר ותחזרי, לא יקרה כלום.
הייתי במצברוח די טוב, אמרתי דנה תביאי למיכל משהו מתוק כדי שלא תצרח.
חיפשתי ומצאתי שוקולד קטן בצורת דג.
נתתי לה ואמרתי לה שאני שנייה יוצאת לזרוק את הפח ומייד חוזרת היא אמרה בסדר ומייד
התחילה להתעסק בשוקולד.
אני יצאתי החוצה שמחתי שיש לי רגע לנשום אוויר ותוך חמש דקות הייתי בדיוק ההפך,
הסטרית כמו לא יודעת מה, פתאום תפסתי את הראש בידים ונזכרתי שמיכל אלרגית לחלב ושאני
נתתי לה שוקולד חלבי!!!!!!
הייתי לחוצה ברמות הרגשתי לא אחראית ושכל העולם עומלי על הראש.
לא ידעתי מה לעשות אבל ידעתי שכל רגע חשוב עכשיו..
ראיתי אותה זרוקה על הרצפה מעולפת!!
היה נראה מחרידד!!
תוך שניות ספורות חייגתי 101 ואמרתי שיבוא אמבולנס דחוף לרחוב התאנה 43 כניסה ב’ קומה 2.
הרמתי אותה ושפחתי עליה מים קרים, היא היתה אדומה בטירוף וכל הפה שלה היה נפוח.
שמעתי מתחילת הרחוב את הסירנות של האמבולנס, ומייד נזכרתי שלא הודעתי להורים שלה כלום!!
התקשרתי לאביה וסיפרתי לו ניסיתי לא להלחיץ אותו יותר מדי..
הוא אמר שתוך 10 דקות בא, לבנתיים שתי רופאים ממד”א נכנסנו לדירה.
הם ראו אותה ואמרו שרואים על הפרצוף של מיכלי הקטנה שזה מהאלרגיה.
הם שפחו עליה כוס מים קרים ושמו על הפנים החמודות שלה מגבת לחה ומדדו לה את לחץ הדם.
לבנתיים אבא שלה הגיע קצת נלחץ אבל מיד נזכר שזה ממש לא חשוב עכשיו וניסה לעזר.
בסופו של דבר, מיכלי הקטנה והחמודה יצאה בסדר.
היא היתה צריכה לנוח כמה ימים ולשכב במיטה.
אני הרגשתי ממש חסרת אחריות וביקשתי סליחה מההורים מעומק הלב והתנצלתי הרבה,
קניתי להורים מתנה על חוסר האחריות שלי, ולמיכלי הקטנה והחמודה קניתי דובי ענק שיחמם לה את הלב.
