פעם אחת בבקתה קטנה מעץ חיה ילדה קטנה בשם אסתר.
אסתר היא תלמידה בכיתה ב’ ולה שיער קצר וחלק.
ילדה זו שקדה על לימודיה, והכינה תמיד שיעורי בית בזמן.
האמת היא שאסתר חלמה מלא חלומות והיא כתבה על כל חלום סיפור מהמם אותו היא הקריאה לכל הכיתה שלה.
היה זה יום אחד לפני חג השבועות והמורה לימדה בכיתה על דיני חג השבועות. בשיעורי הבית הייתה שאלה מאוד מסובכת ואסתר היתה עייפה מאוד.
היא חשבה לעצמה, אולי כדאי שאלך לישון? הרי ממילא עוד חצי שעה אני אמורה ללכת לישון.
אסתר לקחה מפתח ונעלה את חדרה היא החזיקה את השמיכה שלה
ונרדמה מיד.
בחלום חלמה אסתר שהיא נכנסת לסיפור שבועות ועוזרת לרות ונעמי
בכל דרך אפשרית.
היא נכנסה לחלום ולפתע… ראתה את נעמי!!!
בסקרנות היא שאלה אותה: ”את נעמי אשת אבימלך”?
נעמי שאלה אותה בפליאה: ”כן איך ידעת?”
אסתר אמרה לה בקול מלא התרגשות: ”ידעתי – כי ראיתי שהרגע סיימת להתפלל תפילת ערבית וגם כי כולם אומרים עלייך שאת צנועה וצדיקה והפכת מעשירה לענייה”.
פתאום ראתה נעמי את רות, ונעמי אמרה לאסתר :” מהר, מהרי לכי התחבאי מאחורי העץ הזה ”.
נעמי ורות פגשו זו בזו [רות היא הכלה של נעמי] נעמי לא האמינה למראה עיניה! רות התגיירה!!! נעמי שמחה בליבה וחיבקה את רות חזק, חזק וליטפה את ראשה.
נעמי ראתה את רות מחזיקה ספר תורה ממש !!! רות התפללה וכשהיא סיימה להתפלל היא אמרה לנעמי:
”בואי איתי אני חייבת להראות לך משהו”.
רות משכה לנעמי ביד והראתה לה את השדה הכי יפה שראתה בימי חייה שהיו בו : שיבולים מהממות ושעורה.
” את רוצה שאאסוף לך כמה שיבולי חיטה טריים?” שאלה רות את נעמי ברצינות רבה.
נעמי ענתה לה:”הייתי שמחה לכך אך אינני יכולה, זה נקרא לגזול (לפי הרמב”ם-לקחת משהו שלא שייך לך בלילה נקרא גניבה וביום גזילה) ואסור לגזול, כי שדה החיטים שייך לבועז” והדגישה את המילה “לגזול”.
רות אמרה שזה בסדר כי יש מצווה להשאיר חיטה לעניים. אז נעמי הסכימה והנהנה בראשה.
כשרות נכנסה לשדהו של בועז היא החלה לקטוף את מספר השיבולים שנעמי הטילה עליה לקטוף.
בדיוק כשרות עמדה לסיים, בועז ניגש אליה והחליט להתחתן איתה.
כל הזמן הזה אסתר עקבה אחרי נעמי ,רות ובועז.
פתאום “ברררר, ברררר, ברררר, ברררר” השעון מעורר של אסתר צלצל היא קפצה מהמיטה והייתה חייבת לרוץ אל הכיתה.
כשהגיעה רות לבית-הספר סיפרה לכולם על חלומה הנפלא ועל מה אפשר ללמוד ממנו, אך הפעם אף אחד לא האמין לה.
חוץ מחברתה הכי טובה הודיה…
