לפני שנים רבות, עוד לפני שהיה קיים טלפון, מכונית, מטוס וכו׳, בעיר קטנה בשם מז׳ גרו
בסך הכול 50 אנשים. וברחוב אחד בעיר מז׳ גרה משפחת דולק. המשפחה הזאת הייתה
גויה ומסביבה כולם היו יהודים. כל העיר מז׳ שנאה את משפחת דולק. המשפחה גרה
באמצע הרחוב בבית שחור שממנו יצא עשן מכוער נורא. הוא נראה כאילו לא גרו שם אנשים,
אלא מכשפות ורוחות רפאים.
משפחת דולק שנאה את חגי ישראל. אבל את חג החנוכה היא שנאה הכי הרבה. למה? אף
אחד לא ידע, אבל העובדה היא שבכל שנה אנשים פחדו להתקרב לביתה של משפחת דולק.
במשך כל החג, המשפחה לא יצאה מהבית בכלל. המנהג של האב היה להוציא את הראש
מהחלון ולצעוק: ״חג חנוכה, חג נורא. אסור לחגוג אותו. חג חנוכה, חג נורא!!!״ הוא חזר על
המשפטים האלה עוד ועוד. כל האנשים לא הבינו למה המשפחה הזאת כל כך שונאת את חג
החנוכה, אבל לא מגלים את הסיבה.
כל אחד ואחד שגר בעיר מז׳ ממש רצה לגלות למה משפחת דולק שונאת את החג הזה.
והנה, בא היום הזה – ערב חג החנוכה.
הם היו 5 אנשים בבית – שתי בנות שלאחת קראו רוז ולשנייה מיל, בן אחד – בשם מייק.
לאב הבית קראו ג׳ון ולאם קראו מרקה. השנאה הגדולה לחג החלה עוד בימי סבתא רבתא
רבתא רבתא….
בערב חג החנוכה, כל העיר שמחה וצחקה. כולם התאספו במקום אחד והחלו לחגוג בערב
הזה. בעיר התפזר ריח של סופגניות מתוקות, אבל רק בבית אחד לא היה מתוק בכלל. בבית
הזה, המשפחה כהרגלה, לא יצאה מהבית, ורק שרה מהחלון את השיר הידוע והמוכר
שלהם: ״חג חנוכה, חג נורא. אסור לחגוג אותו. חג חנוכה, חג נורא!!!״
אף אחד בעיר לא שמע אותם כי כולם רקדו, שמחו וצהלו עד הבוקר. פתאום, לאיש אחד צץ
רעיון. הוא החליט שהוא יגיע עד לבית משפחת דולק ויביא להם סופגניות במתנה. לאיש הזה
קראו רוברט. בעיר מז׳ אף אחד לא היה עושה דבר כזה, כי כולם פחדו ממשפחת דולק.
כשרוברט הגיע לבית המשפחה, הוא נבהל נורא כי הוא ראה בית מכוער נורא וממנו יוצא
עשן כבד בצבע שחור. אבל הוא לקח את עצמו בידיים והתגבר על פחדיו ודפק: ״טוק, טוק!״
נשמע רק צליל ״קריאק״ לא מובן. הוא התדפק שוב, והפעם פתחו לו. לפניו עמד האב ג׳ון.
רוברט נבהל , כי הוא ראה איש מפחיד מאד עם בגדים קרועים ומהבית יצא ריח של עצב ושל
ריקבון, פחד ועוד. ואז בקול של מכונה, האב אמר: ״מה?!?!״. על מה שרוברט ענה בגמגום:
״א..א…אני הבאתי ל..ל…לכם סופגניות״ – אמר והושיט אותם.
האב ענה לו בכעס: ״מה?! מה אתה משוגע? אתה לא יודע שאנחנו שונאים את חג
חנוכה?!!!״
״א..א..ני יודע, אבל חשבתי ש…ש. אתם תשמחו״ – ענה לו רוברט. -״מה?!!! אף פעם, אבל
אף פעם אנחנו לא נאהב את חג החנוכה, אבל אף פעם!״ – אמר האב וטרק את הדלת.
אז רוברט הלך מאוכזב הביתה. כשבא הביתה, הוא נזכר שהוא לא הדליק את הנר הראשון.
הוא הסתכל בחלון ובחלונות של הבתים האחרים, וכולם הדליקו כבר את הנר הראשון. אבל
היה עוד זמן. הוא מיהר לחפש נרות חנוכה ואת החנוכייה שלו. -״אוי, לא!״ – אמר. ״אני לא
מוצא את החנוכיה שלי. נרות חנוכה הייתי יכול לבקש מהשכנים, אבל חנוכייה!! אני לא
אספיק לקנות אותה. עד שאני אגיע לחנות שבאמצע העיר, היא תיסגר״.
רוברט התיישב על הספה ונרדם. הוא חלם שהוא הגיע לבית משפחת דולק ונתן להם
סופגניות והם ממש שמחו וכשהוא חזר בשמחה, הוא ראה על אדן החלון חנוכייה נהדרת עם
נר הראשון של חנוכה. הוא היה שמח נורא! מהתלהבות הוא קפץ וצחק צחוק גדול. הוא
התקשר לכל המשפחה שלו ואמר: ״משפחה יקרה שלי! בואו נחגוג ביחד בביתי את ערב
החג הנפלא הזה!״ ״לא, רוברט, היום לא. לילדים הגיעו חברים ואנחנו כבר חוגגים איתם״ –
אמרו. ״אהה, חבל מאד!״ -אמר בעצב וניתק.
ואז מישהו דפק בדלת, ומזה רוברט התעורר. ״טוק, טוק״ – נשמע. רוברט צעק ״פתוח!״ וכל
המשפחה שלו נכנסה לביתו. כמה שמחה הרגיש באותו רגע רוברט והבין שלפני זה הכל היה
חלום. ״רוברט, איפה החנוכייה?״ אמרה בבהלה המשפחה. ״אני לא מוצא אותה וכבר לקנות
אותה לא אספיק״ אמר רוברט. ״חבל מאד!!״ אמרו בני המשפחה.
ואז נשמעה שוב דפיקה די חלשה בדלת. מי זה כבר יכול להיות? ניגש רוברט אל הדלת
ופתחה. על המפתן ניצבה משפחת דולק. ״מה אתם עושים פה?״ שאל רוברט. ״טעמנו
מהסופגניות שהבאת לנו היום ואהבנו אותם מאד, וחשבנו לבוא ולהודות לך על המחווה״.
״תודה״ הוא אמר. ״בואו, היכנסו היכנסו״.
משפחת דולק נכנסה בשמחה. משפחתו של רוברט הרימה גבה, ותהתה על סיבת בואה של
המשפחה המוזרה הזאת. הסתבר שהשמועה שרוברט נשאר ללא חנוכייה בחג הזה הגיעה
לאוזנה של משפחת דולק. הם, שהיו כה אסירי תודה על המחווה הנפלאה והמתוקה שרוברט
עשה, החליטו להחזיר לו טובה והביאו עמם לחג החנוכה חנוכייה יפה ומהודרת שנשמרה
אצלם עוד מימי סבתא רבתא רבתא ששמרה את החנוכייה של שכניה היהודים. כך נפתר
סיפור השנאה של משפחת דולק לחג החנוכה.
לבסוף, משפחת דולק התחברה מאד עם רוברט ומשפחתו והחליטה להתגייר ולהפוך
למשפחה יהודיה מן המניין ולחגוג את כל חגי ישראל הנפלאים!
