אני והצל שלי
מאת : אדל ים שמביקו
הַי!
אֲנִי דָּן, וַאֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל סִפּוּר מְאוֹד מוּזָר שֶׁקָּרָה לִי .
זֶה מַתְחִיל כָּכָה ….
פַּעַם אַחַת רָצִיתִי לְשַׂחֵק עִם כַּמָּה יְלָדִים מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, רַק שֶׁהֵם לֹא הָיוּ בְּדִיּוּק בָּעִנְיָן וְלֹא רָצוּ לְשַׂחֵק אִתִּי.
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִרְגַּשְׁתִּי מַמָּשׁ מְבֹאָס וְעָצוּב.
הָיִיתִי כָּל כָּךְ מְבֹאָס שֶׁהָלַכְתִּי לְכִוּוּן הַפִּנָּה הַשְּׁקֵטָה בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר, אֵיפֹה שֶׁהָעֵץ הַגָּדוֹל.
יָשַׁבְתִּי וְחִכִּיתִי עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ יַצִּיעַ לִי לְשַׂחֵק, וּלְפֶתַע שָׁמַעְתִּי רַעַשׁ מִבֵּין הַשִּׂיחִים.
פִּתְאוֹם, נֶעֶמְדָה מוּלִי דְּמוּת שְׁחֹרָה.
נִבְהַלְתִּי וְקָפַצְתִּי צַעַד לְאָחוֹר, גַּם הִיא קָפְצָה צַעַד לְאָחוֹר.
שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ: ” אַתְּ מְחַקָּה אוֹתִי.”
הִיא לֹא עָנְתָה.
אָז אָמַרְתִּי לָהּ ” בּוֹאִי וְהִכִּיר לְךָ אֶת הַמָּקוֹם ” וְהֶחְזַקְתִּי לָהּ אֶת הַיָּד .
הֶרְאֵיתִי לָהּ אֶת הַסִּפְרִיָּה, הַכִּתָּה וְאֶת הֶחָצֵר שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר.
וְהָפַכְנוּ לִהְיוֹת הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים.
שִׂחַקְנוּ בִּשְׁנֵי הַהַפְסָקוֹת בְּיַחַד , לָמַדְנוּ בְּיַחַד.
זֶה הָיָה הַיּוֹם הֲכִי טוֹב בְּחַיַּי !
אַךְ לֹא צִפִּיתִי לָמָּה שֶׁקָּרָה אַחַר כָּךְ .
הִרְגַּשְׁתִּי נִעְנוּעַ חָזָק בְּכֶתֶף יָמִין , וּמוּלִי הוֹפִיעַ תַּלְמִיד מִכִּתָּה א’ שֶׁאָמַר לִי :
” יֶלֶד נִרְדֶּמֶת , קוּם ! נִגְמַר בֵּית הַסֵּפֶר ! “
