הרבנית נחמה ליבוביץ
– ”חָחָחָ… יֵשׁ לְךָ תַּחְבִּיב שֶׁל בָּנִים” צָחֲקָה רוּת ”
– ”לֹא נָכוֹן, גְּלִישָׁה זֶה לֹא רַק שֶׁל בָּנִים, גַּם בָּנוֹת יְכוֹלוֹת לִגְלֹשׁ”, אָמְרָה יָעֵל.
– ”אֵין לְךָ טַעַם טוֹב”, אָמְרָה רוּת, ”מִקְצוֹעוֹת שֶׁל בָּנִים לֹא מַתְאִימִים לְבָנוֹת”. לֹא נָכוֹן, אָמְרָה יָעֵל אַתְּ טוֹעָה.
”הַי ! מִזֶּה הַוִּכּוּחַ הַזֶּה ?” אָמְרָה אִמָּא: ”הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהַמִּקְצוֹעַ שֶׁלִּי שֶׁל בָּנִים”, בָּכְתָה יָעֵל.
”זֶה בֶּאֱמֶת שֶׁל בָּנִים !”, אָמְרָה רוּת.
בּוֹאוּ אֲסַפֵּר לָכֵן בְּנוֹת סִפּוּר עַל מִקְרֶה דּוֹמֶה.
אֵיזֶה סִפּוּר? שָׁאֲלוּ הַבָּנוֹת.
עַל הָרַבָּנִית נֶחָמָה לִבּוֹבִיץ זַ”ל שְׁמַעְתֶּן? לֹא, עָנוּ הַבָּנוֹת.
הָרַבָּנִית נֶחָמָה הָיְתָה קַפְּדָנִית וְחַדָּה כְּתַעַר, אֲבָל גַּם אֱנוֹשִׁית וּמְלֵאַת כָּרִיזְמָה. הִיא הָיְתָה כַּלַּת פְּרַס יִשְׂרָאֵל, מוֹרֶה לת”נך, לַמְרוֹת שֶׁבִּתְקוּפָתָהּ לֹא הָיוּ נָשִׁים מְלַמְּדוֹת וְלוֹמְדוֹת תַּנְּךָ, הִיא אָמְרָה שֶׁגַּם לִבְנוֹת מֻתָּר לִלְמֹד וּלְלַמֵּד ת”נך, וְהִנֵּה הִיא צָדְקָה עַד הַיּוֹם בָּנוֹת לוֹמְדוֹת ת”נך, וַאֲפִלּוּ מַגִּיעוֹת לִמְקוֹמוֹת גְּבוֹהִים בְּתַחֲרוּת הת”נך הָעוֹלָמִי.
הִיא הָיְתָה חַדְשָׁנִית וְשַׁמְרָנִית בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן וְזֶה רַק אֶחָד מִבֵּין הַדְּבָרִים שֶׁהָיְתָה הָרַבָּנִית נֶחָמָה.
אֲנִי רוֹצֶה בָּנוֹת שֶׁתִּלְמַדְנָה מֵהָרַבָּנִית נֶחָמָה אֶת הַנִּיגּוּדִים שֶׁנִּרְאִים כְּאִלּוּ עוֹמְדִים בִּסְתִירָה.
אֶת הַחֹם והַנֻּוקְשׁוּת, וְגַם אֶת הַשַּׁמְרָנוּת וְהַחַדְשָׁנוּת.
לָרַבָּנִית נֶחָמָה הָיָה מְאוֹד חָשׁוּב שֶׁגַּם בָּנוֹת יִלְמְדוּ ת”נך, לֹא הֵבַנְתִּי אָמְרָה יָעֵל אַךְ זֶה קָשׁוּר לַוִּכּוּחַ שֶׁלָּנוּ?
זֶה קָשׁוּר מְאוֹד הַסִּפּוּר הַזֶּה מַרְאֶה לָנוּ שֶׁגַּם בָּנוֹת יְכוֹלוֹת לַעֲשׂוֹת וְלִלְמֹד דְּבָרִים שֶׁלִּכְאוֹרָה שֶׁל בָּנִים אָמְרָה אִמָּא, אֲהָהּ הֵבַנְתִּי אָמְרָה יָעֵל. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת רוּת אָמְרָה אִמָּא שֶׁאַתְּ צְרִיכָה לְהַגִּיד לְיָעֵל מַשֶּׁהוּ.
אַתְּ צוֹדֶקֶת אֲנִי לֹא צָדַקְתִּי גַּם בָּנוֹת יְכוֹלוֹת לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁלִּכְאוֹרָה נִרְאִים רַק שֶׁל בָּנִים אָמְרָה רוּת וְהִתְנַצְּלָה בִּפְנֵי אֲחוֹתָהּ יָעֵל . אֲנִי סוֹלַחַת לְךָ אָמְרָה יָעֵל. אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁהַסִּפּוּר הִסְתַּיֵּם בְּצוּרָה טוֹבָה וּנְעִימָה אָמְרָה אִמָּא.
אַתֶּן יוֹדְעוֹת יֵשׁ הַרְבֵּה סִפּוּרִים טוֹבִים וּמְעַנְיְנִים עַל הָרַבָּנִית נֶחָמָה לְבוֹבִיץ זַ”ל אֲבָל נִשְׁמֹר אֶת זֶה לְפַעַם הַבָּאָה. עַכְשָׁו הִגִּיעָה שְׁעַת שִׁינַת הַלַּיְלָה אָז קָדִימָה לְמִטּוֹת וְלַיְלָה טוֹב.
