הכול התחיל ביום אחד אחד בחודש יוני, הלל לא הרגישה שום דבר מיוחד.
כלומר, תמיד הרגישה שהוריה מסתירים ממנה משהו. תמיד הרגישה שמשפחתה לא רגילה. תמיד היה לה מוזר כל החליפות השחורות שהוריה היו חוזרים איתם הביתה. אבל לא מעבר.
זה קרה ביום שני, הלל קמה בבוקר כמו כל יום רגיל ובאה לרדת למטה.
אבל פתאום שמעה את אמא מלמטה, וראתה מבעד למעקה המדרגות, המון אנשים עם בגדים שחורים מסביב.
היא התלבטה אם לחזור להתכרבל במיטה ולשכוח את מה ששמעה, או לרדת למטה ולברר מה מתרחש… היא בחרה באפשרות השנייה היא לקחה נשימה עמוקה וירדה למטה.
כולם הסתכלו עליה יורדת במדרגות, פתאום הייתה דממה ומיד אחר כך לחשושים, הלל קצת נלחצה.
אמה החלה לדבר, ושוב הייתה דממה אפלה. היא אמרה כך: “הלל יקרה את בטח שמת לב שאנחנו משפחה לא רגילה. את נולדת למשפחה מיוחדת אנחנו, כלומר, אבא ואני, משתייכים לארגון ישראלי של מיליון ישראלים שמפוזרים בארץ. מטרתנו היא לדאוג לכך שכולנו נהיה בטוחים. אנחנו אלה שמפעילים את המשטרה, את המוסד, אפילו על בית המשפט אנו אחראים. אביך הוא ראש הארגון וגם אני. וכפי ששמת לב הוא לא כאן, הוא לא חזר אתמול הביתה כי הלך למשימה מסווגת. אני חושדת שהוא נחטף, כי קבענו להיפגש והוא לא הגיע. כפי שאת מבינה הוא ראש הארגון ומחובתי לעזוב את הבית ולנסות לפענח מה קרה…”
הלל קטעה את אמה וענתה: “אמא את לא מצפה שאני אשאר בבית ואשב רגל על רגל כשאבא שלי נחטף! אני רוצה להצטרף לארגון ולהציל את אבא, אני כבר גדולה. ואמא חוץ מזה זה יכול לשחק לטובתכם, מי יחשוד בילדה?!”
אמא לא נשארה חייבת ומיד ענתה: “הלל, לארגון הזה יש מלא אוייבים בכל העולם! יש סיבה שלא סיפרנו לך על הארגון.”
הלל לא הייתה מוכנה לקבל לא וענתה “אתם באמת לא סומכים עלי?! אני בכושר מצוין, אני יודעת אנגלית ממש טוב, ואני הבת שלך ושל אבא, לדעתי זה ממש מספיק. וחוץ מזה אמא אני רק מזכירה שזה מצב חרום”
לאמא לא היה כוח לריב והיא נכנעה וביקשה מהלל לצאת ורק אמרה “אני מבטיחה שאשקול זאת בכובד ראש, ועכשיו עדון על כך על עם שאר חברי הארגון” הלל בלי שום התחכמויות עלתה לחדרה.
לאחר דקות אחדות אמא קראה להלל. הלל ירדה למטה ושוב הדממה האפלה הזו. אמא אמרה “הלל בגלל הנסיבות את מתקבלת לארגון, בתנאי שתבצעי כל מה שאומרים לך. וכמובן אסור לך לספר על הארגון לאיש מובן?”
“כן כן ” ענתה הלל והרגישה בו זמנית עצב ושמחה.
וכך יומיים לאחר מכן היו אמא והלל במפקדה בתל אביב עם מזוודות. “לפני שאני אשכח הנה החליפה שלך” אמרה אמא ,הלל התרגשה, אבל אמא הרסה את הרגע כשהמשיכה באדישות “יש לך עבודה”
וכך אחרי שיומיים שלמים אנשי הארגון לא לנו, אתרו במצלמות האבטחה תנועות לא שגרתיות.
הם ניתחו את התמונות, מכל זווית, והתקבל מיקום שבו מוחזק ראש הארגון באחת מארצות האויב הגדולות. אמא של הלל במשך כל הלילה תכננה תוכנית והלל תרמה לא מעט עם הידע שלה במחשבים. למחרת הגיעה הרגע הגדול, הם הצליחו להחזר את אבא של הלל וכולם השתתפו במבצע, אפילו להלל היה תפקיד.
מאז הלל השתתפה באופן קבוע בפעילויות הארגון. ובמשך כל החודש צברה ניסיון אדיר בכל כך הרבה מבצעים שבהם השתתפה.
הסוף…
