שם התלמיד/ה: סיון סעדון כיתה: ד’2 שם מחנך/ת: לבונה לשם
סיפור שקרה בהפסקה
שלום,
היום אתם עומדים לשמוע סיפור שאולי תוכלו ללמוד ממנו כמה דברים. ועכשיו בואו נתחיל בסיפור.
שלום, קוראים לי נעמי, אני בת 8 ואני מהרצליה. היום אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי, שיחקתי בחצר עם כל החברות, שיחקנו כמה משחקים: תופסת, מחבואים, שיחקנו בכדור, עם הכדור שיחקנו קוף באמצע, חיי שרה, מסירות, כדורגל ועוד. מאוד נהנינו ואז אחרי ההפסקה, אמרתי “היה כיף בהפסקה נכון?” שקט מוחלט התרחש בכיתה. זה היה לי מאד מוזר כי דווקא מאד נהנינו בהפסקה. בהתחלה ניסיתי לחשוב קצת במקום לקפוץ למסקנות מהר מידי, ניסיתי לחשוב למה הם לא ענו לי. אמרתי לעצמי אולי כי הם לא שמעו אותי? אבל אז אמרתי, זה לא יכול להיות שכל הכיתה לא שמעה ואז אמרתי אולי כי הם היו באמצע לנוח קצת מכל ההפסקה והם לא שמעו מה אמרתי? אבל אז אמרתי לעצמי, בטח אחרי שהם היו נחות קצת, הם היו שואלות אותי מה אמרתי.. בקיצור, עלו לי הרבה מחשבות לראש ואז הבנתי שמרב שהם שיחקו איתי הרבה בהפסקה הם הכירו אותי יותר ויותר טוב והם הבינו שאני לא בת כזאת בשבילם, אז הם החליטו לעשות עלי חרם. אז החלטתי לא להתייחס. ואז עבר כמה שבועות והם חזרו להיות חברות שלי ואז רונית אמרה: “רוצות נעשה עוד הפסקה כזאת כמו שהייתה לנו?” כולם רצו, רק אני קצת פחדתי, כי אולי הם רוצות לעשות לי עוד פעם חרם? אז שתקתי , אמרתי שבינתיים שילכו לשחק בלעדי ואז אני אגיד להם אם אני רוצה או לא. הם שכנעו אותי ואמרו לי “בואי יהיה כיף? ואז באתי ועוד פעם שיחקנו במלא דברים ואחרי ההפסקה אמרתי עוד פעם “איזה כיף היה נכון?” והם התחילו אחר כך לענות לי ולדבר ומאז ולסיכום נשארנו להיות חברות עד עצם היום הזה.
