זה היה נראה כמו עוד יום רגיל לגמרי. קמתי בשבע, והבוקר אכלתי ארוחת בוקר. התארגנתי במהירות יצאתי מהבית. התחלתי ללכת, הסתכלתי בשעון, עברה כבר חצי שעה, הרחוב היה ריק שום מכונית לא נראית באופק. אמי התקשרה אליי ושאלה אותי איפה אני אמרתי לה אני בדרך לבית הספר, היא צחקה ואמרה לי שאין בית ספר היום ויצטרך לחזור הביתה. האמת, ששמחתי שלא היה בית ספר כי היה אמור להיות מבחני ביולוגיה, ולא התאמנתי כל כך מספיק אז. תודה לאל. אז חזרתי הביתה, דפקתי בדלת לא הייתה תשובה. שלחתי את ידי לכיס שבו אני תמיד שומרת את המפתח לבית, אך הוא לא היה שם. לא ידעתי מה לעשות. אז דפקתי ושוב, ואז אמרתי לעצמי, טוב, אז מיסוי בבית, אז החלטתי ללכת לחברה שלי. רוני, זה תמיד שמחה שאני באה אליה, אז התחלתי ללכת. דפקתי בדלת היא שאלה מזה עניתי לה שזאת אני מיקי. היא פתחה את הדלת לאט. נכנסתי. אכלנו קצת פסטה. ואז הצעתי, בוא נשחק טאקי את המשחק שלך תמיד משחקות ביחד כשאני מגיע לבית שלה ואז אח שלה איתן שאל אם הוא יכול להצטרף אצלנו הסכמנו, אז התחלנו לשחק, בבית שלי אני ממש טובה בטאקי אני כל הזמן מנצחת. וממש הופתעתי שאיתן ניצח. אבל ממש הופתעתי שרוני קראה אליי. את ממש גורעה בטאקי כי אח שלי מלך הטאקי את לא חברה טובה בכלל אפילו פח חבר יותר טוב ממך התחלתי לבכות לא האמנתי שהיא אמרה לי את זה יצאתי מהבית בריצה. חברת טובה לא מתנהגת ככה. חשבתי לעצמי וניסיתי להירגע, אבל עצם המחשבה שננעלתי מחוץ לבית. פרצו דמותי שוב. חזרתי הביתה בתחילת המדרגות, לא האמנתי למה שראיתי, ראיתי את המפתחות לבית שלי. שמחתי מאוד, כי המפתחות האלה היו של אבא שלי. לפני שהוא נפטר הוא הביא לי אותם. עליתי במדרגות בריצה, פתחתי את הדלת, לא זיהיתי את הבית. בכלל, הכל היה צבוע בצבע כתום זוהר. ואז פתאום נזכרתי שעברנו דירה. וזה בכלל לא היה הבית שלי. היה לי הרבה מזל שאף אחד לא היה בבית. ואז חשבתי איך נכנסתי לבית עם המפתח לבית שלי. ואז אני זכרתי שאבא אמר שהמפתח הזה שהוא נתן לי יכול לפתוח כל דלת. פתחתי את הטלפון וכתבתי את הכתובת החדשה שלנו, משה פרץ 28. ראיתי שזה שעה וחצי הליכה. מכאן ניסיתי למצוא דרך אחרת על אוטובוס או משהו כזה. היה עליי. 120 ש”ח אולי הייתי יכולה לקחת מונית. ירדתי במדרגות, חיפשתי מונית, אבל כמו שאמרתי לא היה שום מכונית באזור. אז הלכתי לשוק מאיפה שהייתי, ואז התברר שהיה רק 20 דקות. מהשוק לבית שלי האמיתי, אז ממש שמחתי. ואז בדיוק כשחציתי את הכביש ראיתי היה אור אדום למכונית עברתי במעבר חצייה אבל בדיוק כשהייתי באמצע, שהיה אדום למכוניות , לא שמתי לב. אבל אוטו בא במהירות טיל ודרס אותי . קמתי בבוקר למוחרת וראיתי שאני בבית חולים ,ראיתי כל מיני מכשירים שלא הכרתי ואז נכנס רופא. ואמר לי שאני צריכה לנוח. אחרי שהוא יצא ראיתי את רוני נכנסת היא התחילה לבכות היא דיברה לא כ”כ הבנתי מה היא אמרה אבל קלטתי כמה מילים אמרתי לה שאני שולחת לה התחבקנו וחשבתי בסוף טוב הכל טוב
המשך יבוא.
