פותר הבעיות

לפני שנים רבות חי צדיק ששמו שמעון. שמעון היה פותר בעיות רבות.

יום אחד בא אליו בחור ששאל את שמעון הצדיק שאלה. החמור שלי נעלם הבוקר איך אני מוצא את החמור שלי? שמעון אמר לו: “לך ליער תקטוף אוכמניות ותשים אותם בכניסה לביתך, תלך לישון ובבוקר הוא יהיה בכניסה לביתך.” למחרת בבוקר קם הבחור ניגש בסקרנות רבה לפתח ביתו, פתח את הדלת בעדינות רבה וראה את כל האוכמניות אכולות ואת החמור שלו ישן ליד הגדר. הבחור הנרגש הגיע אל הצדיק והודה לו רבות על כך. כעבור שבוע ניגש אליו מלך מעיר רחוקה מאוד, אשר שמע אודות “פותר הבעיות”. שאל אותו המלך: “הבוקר  קמתי עם סימן שאלה. למה אני נועדתי  להיות מלך “? שמעון אמר לו  איני יודע למה נועדת להיות  מלך. אומנם אני יודע לפתור בעיות רבות אבל אף אחד בחיים לא בא אלי עם שאלה כזו. המלך יצא החוצה בלי תשובה  לשאלתו .הוא חזר לארמונו. אביו של המלך ישן והמלך נשאר ער עד הבוקר עם סימן השאלה שלו. למחרת בבוקר החליט המלך לחזור לשמעון פותר הבעיות. הוא רתם את הסוסים לכרכרה שלו ודהר למרות המרחק הרב. שוב המלך הגיע לשמעון הצדיק ושאל אותו שוב את אותה השאלה.  שמעון שהתפלא מאוד לראות שוב המלך, שאל אותו:

“מדוע אתה שואל אותי שוב את השאלה הזו? ענה לו המלך משום שאני לא רציתי להיות מלך וזה מטריד אותי ואני אשמח שאתה תעזור לי להבין זאת.  שמעון הציע למלך רעיון תלך לצד השני של העולם

תפגוש שם את אח שלי ששמו אליעזר הוא גר בלוטוס הזהב בקצה העיר הוא גר בבקתה חשוכה וענייה. המלך ענה לשמעון אין בעיה והמלך שוב רתם את הכרכרה שלו, הגיע לנמל העיר והפליג בסירתו  עד שהגיע  לאסיה, לעיר לוטוס הזהב ושאל אנשים רבים אם הם יודעים איפה אליעזר גר? בן אדם אחד אמר לו איני יודע מי זה אליעזר אבל לפי התיאור שאתה מתאר לי, יש בקתה חשוכה בסוף העירה אם תלך לשם תפגוש שם בן אדם שאף אחד לא מכיר את שמו. אולי הוא ידע מיהו אליעזר. המלך הלך לסוף העירה. המלך התקרב לבית. הבית היה חשוך מבעד לחלונות המדרגות לכניסה לבית היו רעועות ועשויות עץ. בכניסתו של הבית ישב בחוץ הבחור היה עם זקן ארוך ושיער שחור ארוך. כשהתקרבתי לבחור הרגשתי רוחות מנשבות עלי, מימין ומשמאל. רעדתי מפחד . כשהתקרבתי אליו שאלתי אותו: “האם אתה מכיר משהו בשם אליעזר”?. הבחור ענה לי ואמר : “הגעת למקום הנכון”! שמח המלך ואמר לו :”אח שלך שלח אותי אליך, כדי שאתה תענה לי על שאלתי. “איני יודע למה נועדתי להיות מלך”? אליעזר ענה לו שאלה מעניינת אליעזר הלך למחסנו והביא ספר עתיק הוא פתח את הספר והצביע על המשפט [כל מלך שנבחר להיות מלך קיבל את המלוכה מאבא שלו שקיבל את זה מסבא שלו כל מלך חייב למלא חמישים שנה בתור מלך] המלך חזר אל ארמונו בלי סימן שאלה ואפילו חזר שמח וגאה על השליחות שבידו כעת. המלך הבטיח לעצמו שאת השליחות שלו הוא יעשה מרצון ובאהבה. למחרת בבוקר המלך חזר אל שמעון והודה לו על העזרה.

 “ידעתי שאמצא את הסלמנדרה הנדירה”-  אמרתי לעצמי.

הכל התחיל ביום הראשון במעבדת הזוחלים לאחר 7 שעות של חיפוש קיבלתי קובץ במייל מחברי אלמוג, מגדל הסלמנדרות החכם ביותר בעולם. בקובץ ששלח לי היה כתוב על הסלמנדרה הנדירה שאני חוקר, היו כמה קישורים ותמונות שתרמו לי ידע רב ואף גילו שהיא נמצאת ביער האמזונס.

אלמוג ואני הזמנו טיסה ליערות האמזונס כשהגענו למקום התחלנו לחפש אחר הסלמנדרה. גילינו מלא סוגים של חרקים, זחלים, עכבישים ופרפרים. כשהגיע הלילה ידענו שהטורפים יתעוררו משנתם.

מצאנו מערה, וכשנכנסנו אליה יצא לכיווננו דוב ענקי ורעב. למזלנו לאלמוג יש מנטרל חיות, הוא השתמש בו, נטרלנו את הדוב, והכנו מהפרווה שלו מעילים ששמרו עלינו מפני הקור העצום.

קמנו בבוקר, ותכננו את המסלול לאזור הסלמנדרות במפה הדיגיטלית של אלמוג.

לאחר שלוש שעות הגענו למקום והתגלה לנו מבין העצים מבוך הסלמנדרות הגדול, שבו נמצא מבצר “הסלמנדרה הנדירה”.

 התקדמנו לכיוון מבוך ענקי, מפותל ומסובך. ראינו במפה הדיגיטלית שיש במבוך חיות נדירות. נכנסו למבוך ופתאום ראינו סוס ענקי עם כנפיים וקרן עוקב אחרינו. מרוב בהלה התחלנו לצרוח וגם לרוץ בתוך המבוך מהר. אלמוג צעק: “עצור, חוב, עצור!!! הסוס הזה נחמד אולי הוא יראה לנו את הדרך עד לאמצע המבוך? עניתי לו בחיוב, התקרבתי בהיסוס אל הסוס וליטפתי אותו קצת.

למרבה המזל, לפני שנתיים אלמוג המציא מתרגם זוחלים בשביל הסלמנדרות, הוא הוציא את המתרגם ותהיתי לעצמי האם הוא יעבוד גם על הסוס, האם נצליח לתקשר אתו.

חיברנו למתרגם חוט עבה יותר כדי שהוא יצליח לעלות על הצוואר של הסוס. ניסינו כמה ניסיונות עד שבסופו של דבר הצלחנו לתקשר עם הסוס. דיברנו אתו קצת והוא ענה לנו, שאלנו אותו איך זה מתרגם החיות מרגיש עליו והוא אמר שזה קצת מציק אבל בסדר. אלמוג ואני חשבנו איך נקרא לו, ולבסוף החלטנו שנקרא לו “הוריקן”.

שאלנו את הוריקן אם הוא מכיר את הדרך לסלמנדרה הנדירה? הוא ענה לנו בשלילה אז פשוט המשכנו ללכת שלושתנו.

לאחר 19 שעות של הליכה במבוך, ולאחר מפגשים מעניינים עם חיות נדירות נוספות הצלחנו לצאת מהמבוך ולנגד עינינו התגלה המבצר.

בתוך המבצר היו פסלים של סלמנדרות, ביניהם היה פתח לחדר קטן שאליו הוריקן לא יכול היה להיכנס.
ביקשנו ממנו להישאר בפתח החדר ונכנסנו.

“ידעתי שאמצא את הסלמנדרה הנדירה”-  אמרתי לעצמי. היא התגלתה לנגד עיניי, צילמתי אותה ונשארנו שם עד שהיא נעלמה.

בדרך חזרה בתוך המבוך התבוננתי בתמונה שצילמתי, פתאום משום מקום הגיע נץ עם מקור של שקנאי, הוא חטף בפיו את המצלמה ועף. לא האמנתי למה שקרה, איך זה הגיוני בכלל? למרות התסכול הבנתי שאין לי מה לעשות ושהתיעוד של הסלמנדרה הנדירה אבד לעולם.

המשכנו לצאת מהמבוך, נפרדנו מהוריקן נחנו במערה שבה נטרלנו את הדב בתחילת המסע, ומשם המשכנו אל מקום המפגש עם הטייס.

בתחושת פספוס ובעצבות גדולה, הגעתי למעבדה ושם רוקנתי את כל התיקים והדברים שלקחתי איתי למסע.

הוצאתי את ציוד המצלמה הנוסף, מבין הציוד ראיתי צבעים בוהקים ומיוחדים, שפשפתי את העיניים וראיתי אותה עולה במעלה התיק. הסלמנדרה הנדירה חזרה איתי לארץ, למעבדה!!!

צרחתי מרוב התרגשות, אלמוג רץ לקראתי בבהלה וראה את הסלמנדרה. הכנסנו אותה לאקווריום מיוחד ולקחנו אותה לחדר הישיבות של החוקרים הראשיים.

כולם שמחו אתנו, מחאו לנו כפיים והתבוננו בסקרנות על הסלמנדרה.

עמדתי מול כולם ואמרתי בגאווה: אסור לאבד תקווה לעולם!