ביום החם ביותר של החופש הגדול, נפגשתי עם נהוראי. לפתע, צלצל הטלפון.
מעבר לקו היה נתנאל, החבר הכי טוב שלי מהשכונה.
נתנאל שאל אותי: “אם אני רוצה ללכת איתו לים”.
עניתי: “הייתי בא איתך לים, אבל יש לי חבר בבית ואני לא יכול”.
“טוב” השיב לי נתנאל, ועוד הוסיף ואמר “אני אחפש חבר אחר ללכת איתו לים”.
הרגשתי שנתנאל כועס עליי., אבל אני לא אעזוב את חברי נהוראי, שבא לשחק איתי כדורגל ופתאום אעזוב אותו ואלך לים עם נתנאל,
זה לא הוגן ובטח גם זה לא מעשה חברי. נהוראי יעלב אם אעשה כך.
היה כיף לשחק עם נהוראי. היה כיף שהפקעתי לו שלושה גולים ובכך ניצחתי אותו.
אבל היה קשה לשחק, כי ככל שהזמן עבר השמש היתה חזקה יותר, והיה לנו חם מאוד.
נכנסנו הביתה להתרענן. שתינו ברד קפוא והתיישבנו לראות סרט בטלויזיה.
הטלפון שוב צלצל על הקו היה נתנאל.
נתנאל :”חשבתי על דבריך, למה שנהוראי לא יבוא איתנו לים, הרי להיות שלושה חברים בים, זה הרבה יותר כיף”,
השבתי: “אשאל את נהוראי האם הוא מעוניין להצטרף אתנו לים”.
כששאלתי את נהוראי, הבאת פניו הראו שימחה, והוא אמר בקול שמח:” שהוא ישמח להצטרף איתנו לים”.
נסענו שלושתנו לים .שחינו, שיחקנו בכדור ים ואכלנו ארטיק.
כששקעה השמש שבנו הביתה עייפים, אך מאוד מרוצים.
