הבדיחה הנעלמת

 

 

מגישה: רוני בוכריס

כתה: ה1

ביום ראשון רגיל צעד ילד קטן לגן, כל האנשים ברחוב חשבו לעצמם ‘איזה ילד מוזר בחיים לא ראיתי אותו’ רק ילד אחד לא חשב כך והוא במקרה היה……  אחיו.

כך צעדו להם השניים לגנים, עד שאיש אחד העז וניגש אליהם “איך קוראים לכם” שאל האיש ששמו  שמואל, הילדים לא הבינו מילה רק משכו בכתפיים והמשיכו ללכת. 

שמואל שוב ניסה ושאל אותם בתנועות ידיים איך קוראים להם ואיפה הם גרים. הילד הגבוה מבניהם התחיל לדבר רוסית שוטפת ושמואל הבין שהם עולים חדשים מרוסיה והצטרף אליהם להליכה, כך הלכו השלושה אל הגנים.

שבועיים עברו בשקט (במשך כל השבועיים שמואל ליווה אותם לגן), שמואל חיכה להם במקום הקבוע מזמזם לעצמו שיר ידוע, פתאום רץ לעברו הילד הגבוה, שהתברר ששמו יונה, ודבר אליו חצי עברית חצי רוסית.  ושמואל הבין שיוסי אחיו של יונה נעלם מהבית בשעות הבוקר. שמואל ויונה רצו מהר לביתו של יונה, הוריו של יונה פתחו במהירות את הדלת ופינו להם את המעבר כדי שיוכלו ללכת לחדרו של יוסי למצוא רמזים להעלמותו. שמואל מיד הרים את השמיכה וגילה פתק קטן מקופל ועליו כתוב ‘ליונה’. יונה חטף את הפתק והחל לקרוא, שמואל עמד לידו וניסה גם הוא לקרוא אך לא הבין מילה כי הפתק היה כתוב ברוסית.

יונה ניגש להוריו והעביר להם את הפתק. בפתק היה כתוב כך:

 

 

 

 

 

 

 

יונה, הוריו ושמואל ניסוי לפצח את החידה במשך כ- 15 ד’ עד ששמואל עלה על הפתרון ואמר את התשובה במהירות: “הפתרון הוא בשכונת בן גוריון מספר 10 בית 52” ורץ בחיפזון עם יונה לכתובת שפתר. יונה דפק בדלת דירה מס’ 52 ובפתח עמדה אשתו של שמואל.

“רינה מה את עושה פה?” שאל שמואל.

“באתי לקחת את בארי מהמשפחתון” ענתה אישתו.

שמואל: “שכחתי” והיכה בידו על מצחו.

“יונה!” קרא שמואל, כי כל אותו הזמן יונה נשאר קפוא במקומו.

“היא הגננת שלי” אמר יונה.

רק אז אשתו של שמואל הבחינה ביונה. “יו רק עכשיו ראיתי אותך! תן חיבוק”

יונה עדיין נשאר קפוא במקומו. פתאום יוסי הופיע מאחורי רינה “יפה!” קרא יוסי “אז הצלחתם לפצח את החידה!”
“אמאל’ה” קפץ יונה “הבהלת אותנו”

שמואל התעשט מההלם ואמר ליוסי “סופסוף מצאנו אותך”

ארבעתם המשיכו לפטפט שם עוד זמן רב.

סוף טוב הכל טוב J