שלום לכלום,
קוראים לי תאיר. רציתי לספר לכם על איש גיבור, גיבור אמתי. שלימד את כולם מהי שמחה אמתית.
לפני כשנה התקשרו לדוד שלי לבשר לו שהוא חולה במחלה קשה מאוד.
הוא הלך לבית חולים. כל יום שלח לנו סרטונים שהוא רוקד בבית חולים ומבחינתו הכול בסדר. הוא תמיד אמר לנו שצריך לשמוח והכל לטובה. המילים הללו נתנו לנו הרבה כוח.
הוא המשיך להתנהל כרגיל. הלך לבקר את המשפחה, ונסע לעשות חסדים. כל הזמן הוא עשה הכול בשמחה.
לקראת סוכות הוא ערך מפגש משפחתי וכולם ראו איך הוא שמח למרות המחלה שלו.
לפני שמחת תורה מצבו הדרדר, וכמעט לא יכלו לבוא לבקרו בבית החולים. שבת לאחר שמחת תורה, דודה שלי וכל הילדים שלה נסעו לבית החולים להיפרד ממנו.
דודי בקושי ישב על המיטה, וגם לא הצליח לברך את הבנים שלו בברכת הבנים.
ביום שישי שלאחר מכן דודתי התקשרה להודיע שבעלה נפטר. בשבעה וגם בהלוויה ספרו לכולם שהיה לו חלום להקים “בית החייל”, והם הולכים להגשים את חלומו בשם “בית ברוך”.
תודה דוד יקר שלי שלמדת אותי לשמוח כל הזמן.
