בס”ד
“יחד הכל יותר פשוט”/ אילה כהן
יעל הייתה ילדה עם שיער בלונדיני חלק ועיניים ירוקות שעלתה מניו יורק לארץ ישראל.
היא דיברה באנגלית ולא ידעה אף מילה בעברית.
היו לה קשיי שפה רבים והיא התקשתה מאוד ברכישת השפה. ולכן הוריה החליטו לרשום אותה לאולפן ללימוד השפה העברית שאמור להיות עם עוד עולה חדשה, שיילמדו יחד את השפה.
בשיעור הראשון פגשה יעל את רחל הילדה שאתה תלמד עברית, לרחל היה שיער גלי חום ועיניים כחולות.
לאחר השיעור יעל ורחל שוחחו מעט.
במשך השיחה הן גילו שהן גרות באותו רחוב וחשו הקלה שיוכלו להיפגש ולפרוק אחת עם השנייה קשיים שיעברו או דווקא לשתף בחוויות במשך החופש הגדול.
באותו השבוע יעל ורחל נפגשו, ויעל אמרה שהיא הולכת ללמוד בבית ספר “פנינים לבנות ישראל” ורחל אמרה שהיא דווקא תילמד ב”חובבות ציון”.
הם קצת התאכזבו שלא ילמדו יחד אבל הבטיחו לשמור על שמחה.
בתחילת שנת הלימודים איחלו אחת לשנייה הצלחה בשנה החדשה וסיכמו שבסוף היום ייפגשו בעץ התאנה שבין שני בתי הספר.
יעל הגיעה לכיתתה החדשה. אין אף פרצוף מוכר. היא הרגישה חשש קל, התיישבה על אחד הכיסאות בשורה השנייה והביטה בפרצופים חדשים שנכנסו לכיתה.
פתאום אחת הבנות, ילדה ג’ינג’ית ומתולתלת ניגשה אליה והתחילה לשאול את יעל אם היא תלמידה חדשה בבית הספר ומאיפה עלתה ואם יש לה כבר חברות, ואיפה גרה.
לילדה קראו אורית והיא נראתה נחמדה מאוד. אורית הביאה את תיקה והתיישבה ליד יעל. שתיהן בילו יחד בהפסקות ואהבו מאוד זו את זו.
בסוף היום יעל הלכה לעץ התאנה כפי שסיכמה עם רחל.
הן נפגשו ושיתפו חוויות מהיום הראשון. יעל סיפרה לרחל על אורית…
רחל סיפרה על כך שלא היה לה כל כך טוב בבי”ס, המורה הייתה דווקא נחמדה אליה אבל לא מצאה חברות.
עברו כמה חודשים ויום אחד אחרי הלימודים יעל הגיעה לפינה הקבועה שבה הן נפגשות אך רחל לא הייתה שם ולא נראתה באופק.
יעל הופתעה. היו ימים שרחל לא הגיעה כי הייתה צריכה ללכת מוקדם הביתה אבל תמיד הודיעה לה לפני, אז מה קרה היום? למה היא לא הגיעה?
כשהגיעה יעל לביתה התקשרה לביתה של רחל אך לא היה מענה.
יעל התחילה לדאוג והלכה לביתה של רחל.
כשהגיעה, דפקה בדלת וגם שם לא היה מענה.
אחת השכנות שבדיוק יצאה מביתה סיפרה לה שאמבולנס אסף אותה לפני כשעה.
יעל נבהלה וחזרה חזרה לביתה. כשהגיעה שיתפה את אמה.
אמא שלה אמרה לה שכדאי שתתקשר לטלפון הנייד של אחד ההורים של רחל.
וכך עשתה יעל ההורים סיפרו לה שרחל נפלה במדרגות ושברה את הרגל.
יעל הכינה לרחל צנצנת עם ממתקים והביאה לרחל לביתה כשחזרה בערב מבית החולים.
בימים שלאחר מכן, רחל הייתה מגובסת ויעל ציירה על רגלה, חתמה חתימות כתבה וקשקשה…
המצב החברתי לא השתנה אצל רחל, היא הייתה בהפסקות לבד בכיתה והחברה היחידה שהייתה לה, הייתה יעל שעזרה לה ללכת לביתה וליוותה אותה עד דלת ביתה בגלל רגלה המגובסת.
בדרך הן דיברו והיה ברור שמאוד קשה לרחל הבדידות בבית הספר .
לקראת סוף השנה רחל ניגשה אל יעל כשנפגשו ליד העץ ועיניה זוהרות משמחה.
יעל שאלה למה היא כל כך שמחה ורחל אמרה שהיא עוברת לבית הספר פנינים לבנות ישראל,
בית הספר שבו יעל לומדת, הן יהיו באותה כיתה. שתיהן היו מאושרות מאוד.
