“אוף” נכנסתי בצעקות הביתה “אני שונאת את הבית ספר!”
“הי ענברי, מה קורה?” שאלה אמא “אני רואה שחזרת מצוברחת”.
“אוף… קיבלתי רק 25 במבחן” התבכיינתי “אני פשוט גרוע בהכול”. באותו הרגע נכנס אחי הגדול הביתה “אוף אמא, קיבלתי רק 98 במבחן”.
ברחתי לחדר שלי “איזה שחצן איזה שוויצר” אמרתי לעצמי “למה הוא תמיד חייב לעשות בכוונה?”, ואז אחותי נכנסה לחדר “איזה יום שמח לי היום, איזה יום!…” היא שרה, “למה בכוונה לעצבן אותי?” צעקתי אליה “תודה רבה” .אחותי בכתה וברחה לסלון “אוף למה החיים שלי כאלה גרועים?” חשבתי “אני תלמידה גרועה, ילדה גרועה ועכשיו גם אחות גרועה!!!!” לא ידעתי מה לעשות.
כעבור שבוע
“המנהלת מגיעה” אמרה אלינור החברה הכי טובה שלי “בואי נשב ונהיה מוכנות”.
“בוקר טוב תלמידות” אמרה המנהלת “יש לי הודעה חשובה, המורה שלכם עזבה בפתאומיות, תכירו את המורה החדש שלכן”.
לכיתה נכנסה אישה מבוגרת עם מטפחת בורדו, שמלה פרחונית וחיוך גדול על הפנים.
“שלום, קוראים לי נחמה” אמרה המורה ” אני אהיה המורה החדשה שלכן”
“רגע הקול שלה מוכר לי מאיפה שהוא” חשבתי, ואז המנהלת התחילה לדבר ” אולי אתם מכירות אותה מהדפים היומיים שהיא שולחת או מהרדיו.
הייתי בהלם, אמא שלי בימיי שישי שומעת אותה ברדיו, ” אמא שלי תהייה מופתעת” אמרתי לעצמי.
שאר היום הלך רגיל, לימודים. רגע, בעצם לא, שיעורי תורה ונביא עם המורה נחמה זה ממש מעניין. אבל כל זה לא גרם לי להשתפר בלימודים, המשכתי להוציא ציונים גרועים.
יום אחד המורה לקחה אותי לשיחה אישית “את ילדה חכמה את יכולה להצליח” אמרה המורה “אני מאמינה בך!”
“טוב המורה” אמרתי “אני אשתדל”. מאותו יום התחלתי להוציא ציונים טובים יותר וללמוד, המילים של המורה נתנו לי כוח.
כעבור חודש
“המורה מחזירה היום מבחנים” אמרה רוני “אני למדתי אבל אני עדין חוששת”.
התרגשתי ופחדתי באותה מידה, אך ידעתי שלמדתי טוב למבחן הזה. “מעניין כמה אקבל” חשבתי לעצמי “אולי 100 או 67 או אולי…”. “ענבר” המורה קטעה את מחשבותיי “המבחן שלך”. ניגשתי לקחת את המבחן, הרגשתי שכל הכיתה מסתכלת עליי. לקחתי את המבחן מהר וחזרתי למקום. “כמה קיבלת?” לחשה לי טליה “85” השבתי לה, “ציון טוב, לא?”, “הציון הכי טוב שלי בעולם!!!!!” צעקתי.
כעבור חודשיים
“סיימתי” קראתי. “סיימת?” שאלה אלינור” סוף סוף את עובדת על זה כבר חודשיים” “את מה סיימת?” שאלה שירה.
“נכון פעם הייתי תלמידה גרועה?” שאלתי, “כן ו…” שאלה שירה.
“רגע, ואז פתאום התחילו להיות לי ציונים טובים הרבה יותר, זה קרה בזכות המורה נחמה אז החלטתי לכתוב לה מכתב תודה”.
“ועל זה עבדת במשך חודשיים?” שאלה שירה, “כל הכבוד לך”.
הנחתי את המכתב על השולחן ואמרתי “טוב, בואו נלך לשחק משהו, כבר חודשיים שלא שיחקתי בהפסקות”.
בסוף היום המורה נחמה ניגשה אלי ואמרה לי תודה ושחיממתי לה את הלב, זה גרם לי להרגיש טוב, ואז הבנתי שאתה עושה מעשה נחמד, לא רק הצד השני שמח גם אתה שמח, וזה הרגשה ממש טובה.
