אהרון ופצצת האטום

בס”ד                                                             

אהרון ופצצת האטום.  כתב: אורי בן ציון

שם המחבר: אורי בן ציון                                                          כיתה:ה2

שם מחנכת: המורה יקירה נבו                                                  רכזת שפה :

 בי”ס: נחל”צ בנים                                                                   ישוב: אלון מורה

היה זה לילה גשום וקר כאשר מר בנג’מין אהרוני צעק ברחבי ביה”ח: “נולד לי בן!”

בנג’מין ואשתו, רחל, קבלו כל כך הרבה מתנות ומגשי פירות ושוקולדים (הייתם רוצים, נכון? J).התינוק שלהם היה נראה בטוח בעצמו. כעבור שמונה ימים נשמעה הצעקה אי שם בת”א: “ויקרא שמו בישראל: אהרון!” אהרון גדל וגדל .כשהגיע לגיל 9 היה  כבר טוב מאוד בגולף. זה היה התחביב שלו. אפשר שניה לצטט משהו? “ביום רביעי אחד, פתאום שמע אזעקה. עוד לא הספיק לסיים את ההמבורגר שלו וכבר טס למקלט. זאת לא הפעם הראשונה שלו, אבל הוא ידע שזאת תהיה הפעם האחרונה.”

רוצים לדעת איך אהרון וחבריו הצליחו לעצור את הטילים מאיראן? הבה ותשמעו:

אהרון כאמור היה טוב בגולף, וניצח בתחרות המחוזית. הוא זכה ב-3 כרטיסי טיסה לאילת – וכמובן הזמין את שני חבריו – יואב וראם. הם עלו על המטוס. המטוס היה נראה ריקני, מאובטח מדי והיו שם רק אנשים שנראים כמו סוכני מוסד. הם שמו לב שהטיסה לוקחת הרבה זמן. ושאילת נראית לא כל כך אה… איך אני אגיד? לא.. יהודית. היא הייתה נראית ערבית! כמה שעות לפני כן, בנתב”ג, מקבלים שיחה מ”בנג’מין אהרוני”.

בנג’מין: -עלו על המטוס לאילת שלושה ילדים בני 12?

פקיד: -לא, אדוני.

-אז איפה הם?

-ראינו שלושה ילדים עולים על מטוס לטהרן, איראן.

-מה?!

– כן.

בנג’מין ניתק את השיחה בעצבנות. “רחל!” אמר בנג’מין, “אהרון, יואב וראם עלו על מטוס לטהרן!!”

ובאיראן:

הילדים כבר קלטו שהם באיראן. “אני לא מאמין!” אמר יואב (הוא היה האחראי בחבורה), אנחנו במדינה הערבית הכי אויבת ועוינת של ישראל!” “ששש… אתה לא רוצה שיגלו שאנחנו יהודים, תאמין לי!” אמר ראם (הוא היה החכם בחבורה). החבורה השתתקה. הם שמעו דיבורים וצעקות, רק בחלש. הם התקרבו לרצפה, ושמעו אותה מדברת! איזה מזל שראם יודע קצת ערבית. הוא תרגם להם בלחש: “אבו עלי! חייבים עוד משלוח של אורניום מועשר!” “לא, סדאם. אל תכעס! אתמול הגיעו עוד 3 ק”ג!” שוב, כל החבורה השתתקה. “אתם חושבים שיש כאן מעבדה תת – קרקעית, שמייצרת פצצת אטום?” לחש אהרון, “קראתי שאורניום מועשר הנו מרכיב חיוני לפצצת אטום!”  “אני חושב שאתה צודק” אמר ראם, ו… האמת היא – יש לי תוכנית!”  החבורה התלחששה מספר רגעים ואז: אהרון הוציא מתיקו פיצוחים, והתחיל לעשות שביל ארוך של פיצוחים. בסוף שם חופן פיצוחים, וחזר. פתאום, לאט לאט, שני איראנים עלו מהרצפה והחלו ללכת אחרי הפיצוחים. אהרון מהר הצית גפרור (הוא היה האמיץ בחבורה), זרק לתוך המעבדה והסתתר עם חבריו. אחרי יום, בזכות האומץ שלו, השיגו החבורה בגדים ערביים והתקשרו למוסד דרך טלפון מאיזה מישהו שגר שם. כעבור כמה ימים, בישראל, קיבלו החבורה עיטור מראש המוסד בעצמו!

ביום רביעי אחד, פתאום ילדיה חבורה שמעו אזעקה. אהרון עוד לא הספיק לסיים את ההמבורגר שלו וכבר טס למקלט. זאת לא הפעם הראשונה שלו, אבל הוא ידע שזאת תהיה הפעם האחרונה.

רוצים לדעת מה קרה לפני? קראו ה-כ-ל מהתחלה!