היה היה פעם בלש מפורסם בשם קראקל. הוא היה איש אחראי ונבון ואין דבר שאהב יותר מתעלומה טובה.
הסיפור קרה בירושלים בשוק מחנה יהודה, שם נהג לקנות מאכלים רבים. קראקל עבר בדוכן התבלינים. לאחר מכן נכנס לחנות הפירות והירקות, ולאחר מכן קנה לעצמו קרואסון לארוחת הצהריים. אך הוא לא שם לב שמישהו נכנס למכוניתו כדי לגנוב את ערכת הבלשות הניידת שלו, בשווי מיליון שקלים. אך במכוניתו של קראקל היו כמה תכסיסים. להפתעתו של הגנב, נשלח אליו לוח עם קוד באותיות סיניות, ונשמע קול ברחבי באוטו: “שניות לאזעקה: עשר, תשע, שמונה”. אבל הגנב לא שתק, הוא התחיל לפזר אבקת גבס על המקשים. “שבע, שש, חמש”, הוא הקיש על המקשים מטביעת האצבע הגדולה לקטנה. “ארבע, שלוש, שתים”. הגנב הקיש כאילו אין מחר! “אחת!!! הקוד אושר”. הגנב השמיע קריאת ניצחון. הוא שם את ידו על הערכה ופתח בריצה. לאחר מכן קראקל שם לב. הוא מיהר למכוניתו והוציא כמה כלי בלשות שנשארו במכונית. הוא חיפש רמזים ומצא שערה שחורה וחתיכת בד גדולה בצבע אדום. הוא לקח את הראיות למשרד ובדק אותם במיקרוסקופ. הוא חזר למכוניתו ומצא טביעת אצבע וכתמי בוץ. באותו רגע עלה על משהו. ברחוב בן יהודה עשר יש עבודות בניה והרבה משטחי בוץ. הוא נסע לרחוב בן יהודה עשר ודפק בדלת. לאחר מעט זמן אישה מבוגרת בפיג’מה פתחה את דלת הבית. היא נראתה כאילו זה עתה קמה משנת הצהריים. “אפשר לעזור לך?” שאלה האישה. “כן, אפשר לשאול אותך שאלה?” אמר קראקל. “בוודאי”, ענתה לו האישה. “איפה היית בשלוש השעות האחרונות?” “אני ישנתי”, אמרה לו. “בסדר, אני מצטער על ההפרעה”. קראקל הלך למכוניתו ונסע חזרה מאוכזב. הוא התקשר לחברו ג’ורג’ וביקש עזרה. לאחר שג’ורג’ הגיע קראקל סיפר לו על הערכה הגנובה. ג’ורג’ ידע עד כמה הערכה הייתה חשובה לו. הוא ניסה לנחם אותו אך לא הצליח.
אבל אז קראקל נזכר במשהו. הוא נזכר שכאשר דיבר עם האישה ראה בגד אדום קרוע על השולחן. קראקל היה כל כך מרוכז בערכה שלא שם לב לבגד. הוא התקשר למשטרה והם תפסו את הגנב.
וכך קראקל פתר עוד תעלומה.
הסוף
