לפני חמש שנים לא יותר ולא פחות, היה פרפרון בשם אלון. לפרפרון היה רפיון שרירים הוא היה על כיסא גלגלים מרחף.
כל מקום שרחף אליו הפרפרונים האחרים צחקו עליו. אלון היה בודד מאוד.
לילה אחד החליט הפרפרון שנמאס לו להיות בודד, נידח, בלי חברים ובגן לפרפרונים עם צרכים מיוחדים. בבוקר אמר להוריו בזמן שאחיו הקטן קורי אכל שהוא רוצה לעבור לגן רגיל. אמו שאלה אותו אם הוא בטוח?
ואלון ענה בלי חשש שכן. טוב אמרה ננסה שבוע אחד ונראה איך ילך בגן. ביום למחרת אמא קורי ואלון [אלון התרגש נורא] נסעו במונית מעופפת לגן החדש של אלון ושהוא גם הגן הקבוע של קורי, ברגע שראו את אלון כולם התחילו לצחוק למזלו של אלון אחיו קורי הגן עליו בהפסקות כשאלון היה בודד קורי בא ושיחק אתו. ככה המשיך יום ועוד יום הפסקה ועוד הפסקה. ברגע אחד הבין אלון שהוא צריך לגשת אליהם הוא ולא לחכות שיגיעו אליו. ככה לאט לאט התחבר עם ילדים. עד שיום אחד אף אחד לא שם לב לרפיון השרירים. כשהגיעה הילדה החדשה שהיא הייתה סנובית הסנוביות ולא הפסיקה לפגוע בו. כשהפרפרונים והפרפרוניות וכמובן גם קורי ראו את זה הם באו להגן עליו. ומאותו היום אף אחד כבר לא פגע באלון והוא היה מאושר וגם אחיו קורי
