בפעם אחת היה ילד בשם דני. הוא היה גר באנגליה. יום אחד ההורים של דני סיפרו לו שהם עומדים לעבור לארץ אחרת ושמה ארץ ישראל. בהתחלה דני חשש כי הוא לא ידע מי יהיה שם וזה מקום חדש שהוא לא מכיר. דני חשב לעצמו “אולי יהיו שם ילדים טובים שיהיו חברים שלי?”.
דני הגיע לארץ ישראל עם ההורים שלו, ועבר לגור בעיר שנקראת פתח תקווה. הוא הגיע לבית החדש שלו בלילה והלך לישון.
דני התעורר למחרת הבוקר ובדיוק באותו היום היה לו יום הולדת של גיל 6. ההורים שלו אמרו לו שהוא כבר לא הולך לגן והוא הולך לבית הספר כי הוא כבר ילד גדול.
דני הכין תיק ובתוכו קלמר,ספרים ומחברות ויצא לבית הספר. בדרך לקח איתו את הפלאפון החדש שקנו לו כדי לשמור על קשר עם ההורים שלו. דני הגיע לכיתה החדשה והיו שם המון ילדים שהוא לא הכיר. הוא ניגש לילד בשם יאיר ואמר לו “אולי נשחק ביחד?” בהתחלה יאיר הרגיש שדני מדבר קצת אחרת ושהוא לא מישראל אבל שמח לשחק איתו. בכיתה היתה חבורה של ילדים שוויצרים שכל הזמן שיחקו ביחד ודני לא כל כך אהב את זה. גם יאיר לא אהב שיש קבוצה של ילדים שצוחקת על כולם. בשיעור ספורט פעם אחת החבורה נגשה ליאיר ודני ששיחקו כדורגל, דני בדיוק בעט פנדל ליאיר והחטיא. כל החבורה צחקה עליו והתפוצצה מצחוק. מיד כשהסתיימו הלימודים דני רץ הביתה ובכה להורים שלו שהוא לא רוצה להיות בכיתה הזאת יותר, הוא היה עצוב. ההורים שלו הסבירו לו שהוא חדש בכיתה ואולי הילדים עדיין לא מכירים אותו בשביל לדעת שהוא ילד טוב ואולי אחרי שיכירו אותו ירצו לשחק איתו ולהיות חברים שלו. יום למחרת בבוקר, דני התארגן ליום השני שלו בבית הספר וקיווה שהפעם הילדים ישחקו איתו. הוא הגיע לבית הספר ושוב שיחק עם יאיר בהפסקה וראה את החבורה. הילדים התלחששו ” הנה הילד הגרוע הזה שהחטיא את הפנדל” דני נגש אליהם ויאיר הצטרף אליו הוא לא הבין למה דני רוצה לדבר איתם אבל נתן לו לדבר. דני הזמין אותם לקרב מולו. “אני עם יאיר מול ארבעתכם”. יאיר לקח את הכדור ומסר לדני עכשיו הכל היה תלוי בדני, אחד מול ארבעה. דני היה עם הכדור ועבר שחקן אחד, השחקן היה המום שדני הצליח לעבור אותו. כך היה מול כולם דני עבר אחד אחד והגיע מול השוער. הוא צעק בקול “אני אוכיח לכם שאני יודע להבקיע” הוא בעט את הכדור ישר לשער והכדור נכנס לחיבור השמאלי. דני צעק “גולללל”, הוא היה מאושר. מאז הילדים הבינו שהם טעו בזה שצחקו עליו מבלי להכיר אותו. הילדים נגשו אל דני וביקשו סליחה. מאז דני יאיר והחבורה הפכו לחברים טובים. הסוף.
