לפני שנים רבות, גרו בשכונה שלנו זוג עניים ששמם היה רובין וטל. שם משפחתם היה מאוד משונה: “בר-נס”! האנשים שגרו בשכונה צחקו עליהם והציקו להם בגלל שם המשפחה – שהיה בדיוק הפוך ממה שהם, הם לא נראו בכלל כמי שיש להם ניסים טובים, הם היו עניים ללא ילדים וחברים. אבל להם זה לא הציק בכלל. אתם יודעים למה זה לא הציק להם? כי…הם היו צאצאים של מכשפים!!!
כן כן , זה עבר מדוד לדור במשפחתם, היכולת לכשף!! אך אליהם לא הגיעה היכולת לכשף… אבל הם קיוו שהם יקבלו אותה מתישהו… הם כבר היו זקנים. הגבר היה בן 153 והאישה היתה בת 148 (אפילו שכולם חשבו שהם רק בני 39 ו43).
יום אחד כאשר הלכו ברחוב, לא עבר שם איש. זה היה מוזר, כי לרוב יש הרבה אנשים. היה שקט מדאיג אבל היה יום מהמם ופרחוני, פרחו פרחים משלל צבעים: סגול, כתום, ירוק ועוד. הם ראו חנות פרחים ונכנסו אליה. המוכר היה נראה להם מוזר ומכושף, עיניו היו שחורות ואוזניו מחודדות. בחנות מכרו שלל פרחים בכמה צבעים! אבל הכול היה יקר ולכן לא קנו כלום. הם יצאו מהחנות וראו פרח אחד מיוחד בצבע שחור חזק! רובין אמר: “בואי נקטוף את הפרח – הוא ממש יפה!”
הם התקרבו לקטוף, ומיד הרגישה טל סחרחורת וכאב ראש ענק! היא התיישבה בצד, ורובין כמוה. הם הביטו בפרח וראו שהוא זז ונע בין ענפי השיח שעליו היה, אך הוא נעצר כעבור שניות אחדות.
שניהם החליטו שהם צריכים לחזור הביתה לחשוב ולהבין מה בדיוק קרה פה עכשיו.
אבל.. כאשר התרחקו מהפרח הרגישו שניהם יותר טוב! שניהם לא הבינו, מה קרה? הפרח נראה להם כמו תעלומה מכושפת…!
ביום למחרת הם חשבו על המקרה הזה כל הזמן . חשבו וחשבו ולא הגיעו לפתרון .ופתאום צעק רובין: “אני יודע , הבנתי מה קרה!” ואמר לטל: “נכון שאנחנו היינו אמורים לקבל יכולת לכשף ולא קיבלנו? אולי זה סימן?!”.
אך לפתע היסס.
הוא לא חשב על זה עד הסוף, ועכשיו זה נראה לו פחות הגיוני.
בטח סתם צירוף מקרים…” חשב לעצמו.
בלילה, מאוחר מאוד, התעוררו שניהם מדפיקות בדלת .
“מי זה יכול להיות?”, אמרה טל.
“ולמה הוא דופק כל כך מאוחר? “אמר רובין.
הם פתחו בפחד את הדלת ושם ראו ..ילדה. כן כן ילדה קטנה וחמודה. הם שניהם חשו במסתורין שנודף ממנה…
אבל מיד שאלה טל: “מי את?”.
הילדה הסמיקה ואמרה: “אני ילדתו של המוכר מחנות הפרחים ורציתי להודיע שנאבד לנו פרח מיוחד, בצבע שחור, שכל מי שנוגע בו או מתקרב אליו מקבל את יכולת הכישוף”.
רובין אמר תודה וסגר את הדלת. בשנייה שסגר שניהם התחילו לדבר בבת אחת. טל אמרה שכנראה הגיעו אליהם בדרך מסתורית כוחות הכישוף, היא לא באמת היתה בטוחה שהם צריכים להאמין לילדה, אבל בכל זאת זה מסביר הרבה דברים שקרו בזמן האחרון.
“טוב”, אמר רובין, “נחשוב על זה מחר”. לילה טוב!
למחרת, קמו שניהם מוקדם ושוחחו הרבה ובסוף החליטו לנסות ולראות אם יש להם באמת כחות כישוף. רובין הלך לחדר וחזר עם ספר ביד. הוא היה ישן ומאובק. הם פתחו אותו וקראו: ספר הכישופים! כאן תלמדו בצ’יק צ’ק כישופים מיוחדים. הם קראו הכול והבינו וניסו והצליחו!
ומאז בר -נס היתה ידועה לנצח כמשפחה שיודעת לכשף כישופים. הסוף!
לחן רוזנבלט
כיתה ד2 בית ספר אריאל התמר אפרת
