בס”ד הטיול המפחיד
חן גולדברג כיתה ג’2
הכול קרה ביום חופש נעים שרצינו לצאת לטיול. אמא ילדה תינוק, ואבא רצה לתת לאמא מנוחה.
אבא חיפש מסלול שיתאים לכול הגילאים .אבא מצא מסלול, ויצאנו לדרך.
ראינו המון דברים יפים, ראינו עצי שקדיות ופרחים מיוחדים.
פתאום שמעתי בום – הבנתי שגילי אחותי נפלה למטה, לבור עמוק.
צעקתי לאבא: “אבא תראה! גילי נפלה למטה!! “
אבא לא שמע אותי והמשיך ללכת.
צעקתי לאבא שוב:
“אבא תיראה ! גילי נפלה למטה”. אבא לא שמע.
לא ידעתי מה לעשות. ניסיתי להבין מה קרה לה בעצמי. קראתי לה:
“הכול בסדר גילי? משהו כואב לך? רגל יד או ראש? “אבא היה עסוק בלדבר בטלפון. אמרתי לרינתי אחותי: “אולי אבא ישמע אותך? תגידי לאבא שגילי שנפלה למטה, טוב רינתי?” “טוב” אמרה רינתי.
“אבא שמעתי צעקות ! גילי נפלה למטה” אמרה רינתי .סוף סוף אבא שמע.
“אוי ואבוי ” הוא קרא “מה נעשה?! אולי נזמין מהר אמבולנס שיציל אותה”
חיכינו וחיכינו, האמבולנס לא הגיע. אבא ניסה להתקרב לבור, בזהירות, כדי לא ליפול אליו בעצמו. הוא הגיע לשפת הבור וסוף סוף ראה את גילי: “גילי קרה לך משהו?”
“כן” בכתה גילי “קרו לי המון דברים”. גילי הייתה עמוק בבור ואבא לא
הצליח לשמוע אותה: “גילי לא שמעתי, תגידי עוד הפעם” צעק אבא.
“כן קרה לי המון דברים” היא בכתה.אבא ניסה להרגיע אותה: “אני בא להציל אותך”.
הוא הוציא את הפלאפון מהכיס והתקשר מהר למגן דוד אדום: “גלין גילן” צלצל הטלפון “אמבולנס, אתה יכול להגיע? הבת שלי נפלה לבור והיא בסכנת חיים” נהג האמבולנס ענה: “אני קצת מתעכב כי אני עכשיו מטפל במשהו אחר”
אבא לא ידע מה לעשות, הוא אמר לו: “אבל היא נפלה ממש מגובה עצום, היא עצובה כול כך. מרוב שהיא למטה אני לא יכול לראות אותה”
“טוב אז אני עכשיו מגיע” אמר נהג האמבולנס.
אחרי חצי שעה האמבולנס הגיע. הוא התקרב לבור והציץ פנימה.
“אוי, אני חושב שצריך קודם להזמין מכבה אש שיחלץ את גילי מהבור, ככה אני לא יכול לטפל בה” אמר נהג האמבולנס. אבא קרא לרינתי: “רינתי , תתקשרי למכבה אש”
רינתי לקחה את הטלפון והתקשרה למכבה האש “גלין גלן” צלצל הטלפון “אחותי הקטנה נפלה לתוך בור של אבנים, אשמח אם תבוא לעזור לה “
מכבה האש ענה: ” אני לא יכול עכשיו כי אני מכבה שרפה במקום אחר”
“בבקשה, אני מתחננת” אמרה רינתי “אז עוד מעט תבוא?”
“כן” אמר מכבה האש וניתק את השיחה. אבא אמר לרינתי: “למה אמרת עוד מעט? גילי עצובה ממש!” “אוי סליחה אבא, אני ממש מצטערת” אמרה רינתי. “לא נורא, נחכה בסבלנות למכבה האש” אמר אבא.
אחרי שעה וחצי מכבה האש הגיע. הוא קפץ מהכבאית ואמר: “כן, מה צרוך לעשות?”
“גילי שלי נפלה למטה” אמר אבא “תוכל להוציא אותה מהבור הגדול?”
במהירות הוצאו את גילי מהבור הגדול . זה היה נורא קשה.
האמבולנס היסע את גילי לבית החולים.
גילי הרגישה כל כך לא נעים, כאבו לה הרגל והיד וגם הראש.
הי בכתה ובכתה. בבית החולים צילמו לה את הרגל והיד והראש וראו שיש לה שבר ברגל.
אחר כך שמו לה גבס ושחררו אותה הביתה.
חזרנו כולנו הביתה, והכול היה טוב.
ובבית סיפרנו לאמא את כול הסיפור….
