שמי יעל הר אבן וברצוני לספר לכם על חוויה מלחיצה שארעה לי לפני שלוש שנים כשהייתי ילדה קטנה.
למדתי בגן “מורן “ביישוב יד בנימין. בגן היו המון משחקים ופעילויות מעניינות : קוביות, פינות ציור, פינת בובות, פינת רופא ומשחקי קופסה רבים.
בגני הייתה חצר גדולה מלאה במתקנים כמו מגלשות, נדנדות, ארגז חול, בית קטן למשחקי דמיון ועוד. הילדים בגן אהבו מאוד לשחק במשחקים השונים.
יום אחד, החלטתי לטפס על הגדר שבחצר הגן. בקצה הגדר היה חוט תיל דק. לפתע, מעדתי ונפלתי מהגדר וחוט התיל פצע את ראשי. שכבתי ללא תזוזה ודם רב ירד מראשי. הרגשתי שראשי מסתחרר וכל הילדים הגיעו לראות מה שלומי. הילדים קראו לגננת ולסייעת : “בואו מהר לראות מה קרה ליעל”. אלומה הסייעת פעלה בתושייה רבה. היא הזעיקה את הגננת המחליפה, וביחד נסענו באמבולנס לכיוון בית החולים “קפלן” ברחובות. בבית החולים פגשתי סוף כל סוף את הוריי, איתמר ונעמה, שהגיעו במהרה מעבודתם מודאגים.
למזלי הפציעה הייתה קלה ולאחר טיפול בחתכים שבראשי התאוששתי.
במסדרונות בית החולים הסתובב לו ליצן שנועד להצחיק את הילדים הפצועים והחולים. הרגשתי כבר יותר טוב וצחקתי יחד עם הליצן. לאחר מספר ימים השתחררתי לביתי. ולאחר יומיים של מנוחה חזרתי לגן שמחה ובריאה .
