שלום! אנחנו משפחת פרידמן. הנה הסדר של המשפחה: אבא, בן 34. אמא בת 30. ואז אני והתאומה שלי, שירה, ואנחנו בנות 9. אחר כך יש את יוני שהוא בן 6, הלל בת שנתיים ואחרון דביר, שהוא בן חצי שנה. אז עכשיו, אחרי שהכרתם את המשפחה שלנו, אפשר להתחיל בסיפור.
יום אחד אמא רצתה ללכת לים, אז היא אמרה לי: “לכי לארגן דברים לים” “טוב אמא” אמרתי והלכתי לארגן. ואז גם שירה אמרה :”טוב אני גם אלך לארגן”. אחר כך, אמא אמרה ליוני: “תשים בצידנית מה שאני אגיד לך” “טוב” אמר יוני “אוקי. תשים בצידנית 6 קרטיבים, 6תפוחים ו2 בקבוקי מים גדולים” אמרה אמא. “אמא, הבאנו תיק אחד עם משקפות וכובעי ים ואחד עם בגדי ים וכלי חול.” אמרנו אני ושירה. “יופי! עכשיו שירה, תבדקי מתי האוטובוס שלנו מגיע” אמרה אמא. כעבור 2 דקות שירה הגיעה ואמרה: “האוטובוס מגיע עוד 8 דקות” “יופי יש לנו עוד זמן.” אמרתי. “טוב, אז עכשיו תביאי לי את הרב-קו, שירה, ונצא” אמרה אמא. “הבאתי!” שירה אמרה, והגישה לאמא את הרב-קו. “יופי, אז עכשיו נצא!” אמרה אמא. כעבור מספר דקות, שהיינו בדרך לתחנה שאל יוני את אמא: “עוד כמה זמן מגיעים לתחנה?” “אתה רואה את התחנה שלפנינו? זאת התחנה שלנו.” השיבה אמא “ועוד כמה דקות האוטובוס מגיע?” עוד 2 דקות. אה, הוא הקדים! הנה הוא!” אחרי שעלינו לאוטובוס שאל יוני “אמא עוד כמה תחנות יורדים?” “3” ענתה אמא. “הנה תחנה ראשונה, שניה, שלישית בואו! אנחנו יורדים!” אחרי שירדנו, שאלנו אני ושירה: “אמא, אפשר לרוץ?” כן, אבל קחו איתכם דברים.” “טוב.” אמרנו אני ושירה. אמא, אפשר שנשחה איתך עד למצופים שבים ונחזור?” “כן, אבל מה יהיה עם יוני, הלל ודביר? הם לא יכולים לעשות את זה?” ענתה אמא. “אז יוני ישמור על הלל ודביר ואנחנו נשחה” ענינו. כעבור כמה דקות, “יש! עוד מעט מגיעים למצופים!” אמרנו כשהיינו קרובות למצופים. “הגענו” אמרנו ליוני. “סוף כל סוף!” הוא אמר. “עכשיו נשתכשך קצת, ואז נאכל את הקרטיבים!” אמרה אמא. “יאללה, אז בואו נלך לים!” אמרנו כולנו. כעבור 10 דקות, הלכנו לאכול את הקרטיבים, וכשגמרנו, חזרנו לים. כעבור חצי שעה, יצאנו שוב מהמים, והלכנו לאכול תפוחים. סימנו את התפוחים, וחזרנו שוב לים. אחרי רבע שעה, הלכנו לקנות גלידות. שגמרנו לאכול את הגלידה אמא שאלה: “סיימתם?” “כן” אמרנו כולנו. יופי, אז בואו נלך כי צריך לגמור את הסיפור!
