פעם היתה ארץ בשם קומבסוניה, והארץ הזאת היתה רגילה לגמרי,
היו בה מלך ומלכה רגילים לגמרי וגם היה להם נסיכה. לנסיכה קראו ניצן.
הנסיכה ניצן אהבה מאוד את הטבע היא אהבה את הפרחים, את העצים ואת החיות.
פעם אחת כאשר היא יצאה לטייל היא מצאה כלב מסכן, הכלב היה נראה עצוב ורעב.
הנסיכה ניצן לקחה אותו לארמון שלה. ואז היא שאלה את הוריה אם אפשר לאמץ אותו, הוריה הסכימו וניצן שמחה מאוד, והיא החליטה לקרוא לכלב שוקו.
וכך בכל אחד מימות השבוע היא טיפלה בו.
יום אחד כשניצן שיחקה עם שוקו מחבואים, היא רצה עמוק מדי לתוך היער, כשהיא שמה לב שהיא הלכה לאיבוד היא התחילה לבכות, ואז היא שמה לב ששוקו עקב אחריה, היא הבינה ששוקו יודע את הדרך הביתה.
אבל כשהיא ביקשה ממנו להראות לה את הדרך, משום מה שוקו פחד ולא זז. ניצן התחילה לבכות חזק יותר, ואז היא הבינה למה שוקו מפחד, היא שמעה קול נורא שנשמע כמו מסור מקולקל.
היא ראתה יצור מגעיל שאומר לה: ”אני אתפוס אותך ואביא אותך אל סינירה” ואז שוקו התעשת,
ונשך את היצור בכתפו היצור צרח מכאב ונעלם. מי זאת סינריה? חשבה ניצן ואז היא קיבלה תשובה.
מכשפה מפחידה נחתה מהשמים ואמרה: ”אני סינריה” ואז שוקו הביא לניצן חרב.
”מה, מאיפה השגת את זה?” ולקחה את החרב מפיו והבריחה את המכשפה שצעקה ”אני אתפוס אותך בפעם אחרת” ונעלמה.
ניצן מתנשמת ומתנשפת חזרה הביתה.
”איפה היית שאלו?” שאלו אותה הוריה,
”סתם, שיחקתי מחבואים” .
