הספסל / מאת: מתן לרר
שמי תום, אני ילד בכיתה ב’ ואני אוהב לשחק כדורגל. כשמשעמם לי, אני יורד לגינה מתחת לבית שלי ומשחק כדורגל עם חברים מהשכונה שנמצאים שם במקרה ולפעמים אני קובע מראש עם חברים.
בגינה מתחת לבית יש מגלשות ונדנדות כמו בגינות רגילות. בצד הגינה יש ספסל בצבע כחול שמעליו עץ תפוחים. על הספסל יושבים כל מני אנשים, לפעמים אמא עם ילדים, לפעמים איש זקן שבא לנוח, אבל שמתי לב שיש אישה אחת שתמיד יושבת עליו. אישה עם שיער בצבע ג’ינג’י, נראית מבוגרת ומשום מה היא תמיד גורבת גרביים בתוך הסנדלים, גם בקיץ. מי עושה דבר כזה??
יום אחד ירדתי לשחק כדורגל בגינה עם חברים. זה היה משחק מותח, היה תיקו
1-1 בין שתי הקבוצות, ואני הייתי בלחץ שנפסיד. אני טיפוס תחרותי ושונא להפסיד. אחד הילדים בעט את הכדור והיה “חוץ”, אני הלכתי להביא את הכדור שנחת לרגלי האישה הג’ינג’ית שישבה על הספסל כמו תמיד. הרמתי את הכדור והיא הסתכלה עלי.
“אני בעד הקבוצה שלך” אמרה פתאום האישה. ואני הרגשתי הרגשה קצת מוזרה כי לא חשבתי שהיא בכלל מסתכלת על המשחק.
“תודה” אמרתי והלכתי עם הכדור חזרה למשחק, כשאני חושב על מה שהאישה אמרה. ביקשתי מאחד החברים בקבוצה שיעשה את ה-“חוץ” במקומי, חזרתי לספסל ואמרתי לאישה:
“למה את בעד הקבוצה שלי?”
“כי ראיתי שאתה ילד מאוד חברותי ותמיד מזמין למשחק, אפילו ילדים שאתה לא מכיר”.
“איך קוראים לך?” שאלתי.
“קוראים לי מיכל” היא ענתה.
“מה את אוהבת לעשות?” שאלתי אותה, “עם מי את גרה?”
“אני גרה לבד ואני אוהבת להשקות ולטפל בעציצים שלי.” היא ענתה
“מתי יש לך יומולדת?” שאלתי
“ממש בקרוב, ב-י”א אדר” היא ענתה
“עם מי את חוגגת?” שאלתי אותה
“לבד”, היא ענתה.
“טוב, אז ביי” עניתי לה וחזרתי למשחק.
למחרת, שוב ירדתי ושיחקתי כדורגל אחר הצהריים בגינה ונזכרתי שיום ההולדת של מיכל מתקרב. רציתי לארגן לה הפתעה והצעתי לכל החברים בגינה לעזור לי לתכנן והם הסכימו. כל אחד הביא מהבית שלו מה שהיה לו – בלונים, סרטים, מתנות ועוגה. החבאנו הכל מאחורי שיח וחיכינו שמיכל תגיע. חיכינו וחיכינו וחיכינו.. אבל מיכל לא הגיעה.
לא רצינו לוותר על ההפתעה וחשבנו מה אנחנו יכולים לעשות? רצינו למצוא את הבית שלה אבל לא ידענו איך. פתאום אחד הילדים בקבוצה אמר: “רגע, יש לה שיער ג’ינג’י?”
“כן” אמרתי לו.
“אז היא תמיד מגיעה מהכיוון ההוא אמר החבר והצביע עם היד שלו ימינה.
לקחנו את הדברים והלכנו בכיוון שעליו הצביע. אחרי שהלכנו קצת, עדיין לא ידענו היכן הבית שלה, אז שאלנו את אחד האנשים ברחוב – “סליחה אתה מכיר אישה ג’ינג’ית שגרה פה באזור?”
“כן, אני מכיר אישה ג’ינג’ית אצלי בבנין” ענה האיש.
נזכרתי שהיא סיפרה לי שהיא אוהבת להשקות ולטפל בעציצים שלה ולפתע ראינו מרפסת עם הרבה אדניות על המעקה, והרבה פרחים צבעוניים ויפים.
שאלנו את האיש אם זה הבית שלה והצבענו על המרפסת הפורחת.
“כן” ענה האיש, “זה בדיוק הבית שלה”.
הלכנו ודפקנו על דלת הכניסה אולם אף אחד לא ענה. דפקנו שוב, אין קול. דפקנו פעם שלישית ושמענו קול חלש אומר “תיכנסו”.
נכנסו לבית ומצאנו אותה שוכבת במיטה, היה נראה שהיא לא מרגישה טוב. שלפנו את אביזרי היומולדת ועשינו לה הפתעה. פתאום הפנים שלה חייכו אלינו, בשמחה.
הסוף
