הסיפור הזה מתחיל בבית של ילד ושמו אביב. יום אחד אביב קיבל מכתב לתיבת הדואר ובמכתב היה רשום: “שלום לך אביב, אנו נרגשים להודיעך שזכית במקום הראשון בתחרות “מרוץ הצבי”. זכית בכרטיס טיסה זוגי לאיטליה, בעיר הקסומה- ונציה. בונציה אין מדרכה או כביש. ונציה מוקפת כולה במים וכלי התחבורה הם בעיקר סירות שנקראות גונדולות. הצטייד בהתאם. הינך יכול לבחור שותף לטיול…”.
אביב מאוד שמח, אבל תהה מי יבאו איתו?
אולי אמא.
אולי אבא.
“כן, אני יודע את מי אני אקח עמי! יצטרף אליי חברי הטוב יונתן”.
אביב שאל את יונתן אם הוא מעונין, ויונתן הסכים.
כעבור שבוע, אביב ויונתן הגיעו לשדה התעופה נרגשים ביותר לקראת ביקורם בונציה! לפני הטיסה, הם בילו בדיוטי-פרי וקנו מתנות לבני משפחתם.
אביב הביט בשעון ונוכח לדעת שהגיעה שעת הטיסה!! הם עלו על המטוס וליבם פעם בהתרגשות רבה, כי הרי שניהם לא טסו מעולם.
אביב ויונתן שהו שעות אחדות במטוס וציפו לנחיתה. והנה הטייס קורא: “נא להדק חגורות אנחנו נוחתים”!. יונתן ואביב הידקו את החגורות ונרגשו מאוד שהם הולכים להיות בונציה!
המטוס נחת בשלום על פני הקרקע ויונתן ואביב ירדו ממנו בשמחה ובציפייה גדולה לקראת העומד לבוא. הם נפעמו נוכח יופיה של העיר ובית המלון המפואר בו ישנו. למחרת, כשהפציע הבוקר, יונתן התעורר מצלצול טלפון . על הקו הייתה אמו שהתעניינה לשלומם ואיך עברה הטיסה והביעה את געגועיה אליו. גם הוריו של אביב התקשרו ואיחלו לו טיול מהנה.
אף אחד לא יכל היה לנחש איזו הרפתקה מסוכנת מחכה להם בהמשך.
כמנהג המקום, אביב ויונתן רצו להתנסות בשיוט גונדולה, ועל כן השכירו אחת והחלו לנוע בה על פני המים. ההרגשה הייתה נפלאה ומשוחררת. יונתן עצם עיניים והתמסר לרוח הנעימה שנשבה על פניו. לפתע, הוא איבד את שיווי המשקל ונפל אל המים.
אביב, שראה את כל המתרחש, לא חשב פעמיים וזינק למים לחלץ את חברו. אבל, שניהם לא ידעו לשחות. הם החלו לטבוע ולצעוק לעזרה. “הצילו! Help!” זעקו אביב ויונתן. באותה עת לא היה אף אדם בסביבה שיכול היה להושיט עזרה. מלבד כלב ששוטט ברחוב, מסוג זאב, שצפה על המתרחש ובחוכמתו הרבה הבין שהשניים בצרה. הכלב לקח בפיו גזע עץ, קפץ למים והושיט להם אותו.
אביב ויונתן הגיעו למקום מבטחים והודו לקב”ה על שניצלו בידי חברו הטוב של האדם.
החוויה המסעירה לימדה אותם דבר חשוב, על החשיבות של חברות, ערבות ועזרה הדדית- היכולים להציל נפשות! הם חזרו לארץ מלאי חוויות טובות ומהנות, וציפו בכיליון עיניים לחוויה הבאה שאולי תוסיף ותלמד אותם דבר או שניים נוספים על החיים…
