היה היה ילד קטן ושמו משה היה לו חלום מפותח מאוד.
בכל יום שישי בא אליהם רן החבר הכי טוב של משה. גם
לרן היה חלום מאוד מפותח שניהם היו תמיד משחקים ביחד
אבל יום אחד נאבד הצעצוע האהוב על משה.
משה התחיל לבכות ואז רן בא עם ציוד מיוחד.
“מה זה?” שאל משה. “זה ציוד בלשי מיוחד”, ענה לו רן.
“מה שימושו כרגע?” שאל משה.
“שימושו כרגע הוא לתחקר אותך, בשביל שנדע איפה הצעצוע שלך” ענה לו רן. טוב, “הרשה לי להתחיל את התחקור!” הכריז רן בקול רם. “איפה ראית את הצעצוע בפעם האחרונה?”
“מממ…” חשב משה. “אה כן! בארגז המשחקים.. אבל עכשיו הוא לא שם..” “האם בפעם הקודמת ששחקת בצעצוע שלך אתה החזרת אותו למקום?” שאל רן שאלה נוספת “מממ…” עוד שאלה שגרמה למשה לחשוב עליה. “אה! נכון! שיחקתי בו ואז דפקת בדלת ורציתי לשחק אתך אז עזבתי את הצעצוע ואז.. ואז.. ואז.. אני לא יודע מה קרה אחר כך..”. “אולי הוא על הריצפה?” שאל אותו רן. “אה, זה לא יכול להיות על הרצפה כי לקחתי את זה משם כי רציתי לשחק אתך”. “בא,” ענה משה “אוי ואבוי זה היה לגמרי מיתחת לאף שלנו! זה בכיס שלך!”. “וואי! אני אבדוק,…
כן! זה שם” ענה לו משה. “יופי! עכשיו נוכל לשחק בו ביחד.” “ייייששששש!” ענה לו משה בקריאות שמחה אבל הם רק התחילו לשחק וכבר אמא של רן באה לאסוף אותו.
חושי הבילוש של רן העלו לו השראה [העלו למשה השראה].
“אמא” אמר משה. “כן בני”, ענתה לו אמו. “כשאהיה גדול אני אהיה בלש”! “יופי! מצוין!” ענתה לו אמו. “אני בטוחה שתהיה מוצלח בזה!”.
לאחר שבוע היה לרן יום הולדת והמוזמנים היו:
- משה
- אלון
- רונאל
- אוראל
- רון
חמישה מוזמנים הוזמנו ליום ההולדת של רן,
ואז פתאום אחרי כל הפעילויות הגיע הזמן של העוגה. אבל, בכלל לא הייתה שם עוגה. למזלו של רן אמו הכינה שתי עוגות והעוגה השנייה נמצאה אבל זה עדיין היה חשוד. מי
גנב את העוגה??.
ואז עלה רעיון במוחו של משה. “אנחנו נתחקר את המוזמנים”. בגלל שזה היה הרעיון שלו אז תיחקרו את ארבעת החשודים:
- אלון
- רונאל
- אוראל
- רון
אלון לא נראה כמו מישהו שגונב עוגות וגם רונאל. אבל אוראל ורון הם היו השניים הבעייתיים כי כשהגיע תורם הם הלכו לשירותים בשביל שלא יתחקרו אותם. אז הם תיחקרו אותם מיד כשהם יצאו מהשירותים. “אתם נראים חשודים!” אמר משה. “אבל אנחנו בכלל לא אוהבים שוקולד”
הם טענו.
“תפסתי אתכם” הכריז משה. “איך אתם יודעים שזאת הייתה עוגת שוקולד?” רן שילב את ידיו..
“טוב…. אנחנו גנבנו את העוגה” התוודו אוראל ורון.
“אנחנו מסכימים לשלם לכם על זה”. “תודה רבה”, אמר רן למשה אתה בלש מעולה!
“טוב, האמת שלמדתי את הכישורים האלה ממך!” “תן כיף!” אמר רן והם עשו זאת.
באותו לילה, כשמשה עצם את העיניים, הוא חלם שהוא ורן בלשים אמיתיים. בחלום הם היו בני 33.
כמו שהזכרתי בתחילת הסיפור למשה יש חלום מפותח מאוד ואתם בטח לא תתפלאו שגם רן חלם אותו חלום והם חיו בעושר ובאושר והמשיכו יחד לפתור תעלומות.
