יומנו היקר של ונדסדיי אדמס

יומני היקר,

 היום יום שני, היום השנוא עליי בשבוע, למה? זה סיפור ארוך ומסובך. קמתי מצוברחת כי ישנתי נוראי. כשהגעתי לבית הספר ניגשתי ללוקר שלי וכשפתחתי אותו אחי נפל מתוך הלוקר הישר על הרצפה. אלה היו הבריונים שעשו זאת, הם בדרך כלל עושים לי דברים כאלה, כי אני שונה מהילדים האחרים, אז הם תמיד יורדים עליי מציקים לי ומזכירים לי את השוני שלי מאחרים. כאסתי נורא למרות שאני רגילה ליחס כזה מהם. הרגשתי שאני צריכה נקמה. הבריונים הם חלק מנבחרת השחייה של בית הספר ובדיוק היו באמצע אימון השחייה שלהם אז ידעתי שזה הזמן לנקמה. לקחתי שתי שקים מלאים בפיראנות והשלחתי אותם לתוך הבריכה בזמן האימון. השחיינים ניסו לברוח ולצאת מהבריכה כמה שיותר מהר. למרות זאת שניים נפצעו. הבריון הראשי ועוד אחד מהחברה שלהם. זאת לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה באשמתי, ולכן ישר אחרי האירוע הזה המנהלת העיפה אותי מהבית ספר, לשמחתי. נסענו לבדוק לי בית ספר חדש שאמא שלי גם הייתה בו בגילי, היא תמיד רוצה שאני אהיה כמוה, אני שונאת את זה, אנחנו בחיים לא נהיה אותו דבר. לי ולאימי אין קשר טוב בכלל, הקשר שבור ולא מוצלח. אני כותבת יומנים מאז שאני בת 6, בסופו של כל יום אני יושבת וכותבת, מאז שהתחלתי זאת הייתה הדרך הטובה ביותר בשבילי להתמודד עם החיים שלי. תמיד הייתי שונה מאחרים. אני אוהבת צבעים שונים, חיות שונות, ואני גם מתנהגת שונה. לדוגמה כשהייתי בת 8 היה לי עקרב ותמיד היה לכולם מה להגיד על זה, תמיד היו מנסים להרוג אותו ולהזיק לו. יום אחד ילדים עקבו אחריי עם האופניים שלהם תפסו אותי ודרסו את העקרב שלי. בכיתי הרבה באותו היום בגלל מותו של העקרב. מאז, לא העזתי לבכות שוב. אני חושבת שלבכות זה לא יעיל בכלום ורק מראה על חולשה. חזרה למה שקרה היום, אחרי שהעיפו אותי מהבית ספר, הביאו אותי לבית הספר החדש ולמזלי הרע התקבלתי. הבית ספר החדש הוא גם פנימייה, שזה אומר שאני לא אשן בבית. כשהראו לי את החדר שלי התאכזבתי, כי הוא היה צבעוני ומלא בקישוטים, שתי דברים שאני שונאת. פגשתי ילדה שאיתה אני חולקת את חדרי, קוראים לה אניד, היא קצת מוזרה אבל היא בסדר. שוחחנו והקרנו קצת אחת את השנייה. לאחר מכן אני וההורים שלי היינו צריכים לפגוש את המנהלת במשרדה. דיברנו שעה בערך. המנהלת אמרה שזה בית ספר לילדים ששונים מאחרים, ילדים שהם מנודים, כמוני. לאחר ההיכרות עם המנהלת הוריי נסעו הבייתה ואני נשארתי בפנימייה. הלכתי לחדר שלי ודיברתי עוד קצת עם אנדי, עד שהיה זמן ללכת לישון.