קול מבין השיחים “פסססססס” “שמעת את
זה?” שאלה נחמה את מרים “לא, לא שמעתי כלום. אני לא יודעת על מה את מדברת” אמרה
מרים “פסססססס” שוב נשמע קול מהשיחים “שמעת את זה?” שאלה שוב מרים “כן, שמעתי,
מאיפה זה הגיע?” לא יודעת” “טוב, מחר נפגש ונחקור את העניין”
ובאותו הזמן, במשרדו של מוחמד המנהל…
“למה אנחנו נכשלים כל פעם? אוף” אמר מוחמד “לא נורא, העיקר ששלחנו את אלכסנדר
למשימה חדשה” ניסה לנחם אותו יוסוף “למה לא כולנו ביחד?” שאל מוחמד בכעס “לא נורא,
העיקר ש…” ניסה יוסוף להגיד “סמוך על אלכסנדר, הוא יודע לעבוד טוב” אמר אלכסנדר “טוב,
אני סומך עליו, אבל מרוב עייפות שכחתי את התוכנית”, אמר ופיהק “עכשיו אני אומר בשבילך
את התוכנית ותזכור אותה” התפרץ יעקב )היהודי( “שתוק! אתה תצא ותן ליוסוף לדבר!” צרח
עליו מוחמד “אבל…” “אין אבל!” צרח שוב מוחמד, יעקב יצא שבליבו עדיין מבעבע הכעס, בראשו
הוא כבר חשב על תוכנית…
פרק ב’| מן הפח אל הפחת
למחרת, התייצבו נחמה ומרים ליד השיחים המובילים לבית הספר, הקול נשמע שוב, ולפתע,
נראה מאחורי השיחים, איש לבוש שחורים, הוא הסתובב סביב עצמו ונעלם, נחמה ומרים עוד
הספיקו לראותו רץ לעבר צריף ישן ומט ליפול, מרים הביטה בשעונה, ושמחה לגלות שהשעה רק
20:7 ,ולפניהן עוד ארבעים דקות תמימות, הן התייעצו התייעצות מהירה, והחליטו לעקוב אחרי
האיש, הן צעדו לכיוון הצריף המוזנח, ולא ידעו, שהאיש ראה ושמע אותן…
בנתיים, במשרדו של מוחמד- הצריף הישן…
האיש לבוש השחורים- הלא הוא אלכסנדר, אחד הפושעים המסוכנים ביותר בארץ, נכנס לצריץ
המוזנח בהתנשפות, ורץ למוחמד, שישב על הספה המפוארת וחיכה לתוצאות, הוא בישר לו
בהתרגשות: “בוס! בצעתי את התוכנית! עקבתי אחרי שתי היאהודיות הקטנות האלו, הן ראו
אותי והולכות להגיע לכאן!” “מעולה!” שמח מוחמד “אני כבר מכין את המקום” חיוך מרושע
התפשט על פניו, והוא אץ רץ להכין את הדברים הדרושים לו…
נחמה ומרים פסעו בנחת “נחמה, את יודעת את התשובה לשאלה שהמורה שאלה בשיעור תורה?”
שאלה מרים את חברתה “אהממממ… אני לא יודעת בדיוק, אבל נראה לי שהתשובה ברש”י
בפסוק י”א, והתשובה היא—” “עצרו!!!” קטע קול מאיים את דבריה של נחמה, הן הרימו את
ראשיהן, ולפניהן נתגלה מוחמד, איש גברתן ובריון, שפניו מאיימות ובידו אקדח, “ממממי
אתתהההה” גמגמה נחמה ורעד חלף בקולה, “התשובה לשאלה ששאלת לא תענה לך בקלות”
אמר מוחמד בקול מפחיד ומאיים “בנתיים, כדאי שתכירו את עוזרי הנאמן” הוא הציג לפניהן את
אלכסנדר, ואמר באכזריות “וכעת, אין לי כל שימוש בכן, אז תגידו שלום ולא להתראות, כי אני
יורה! אחת, שתיים, שלוש…”
פרק ג’| סוף טוב- הכל טוב
ובנתיים, בבית משפחת יעקובי, במשפחתה של מרים…
“השעה כבר 30:8 ומירי שלנו אפילו לא באה להגיד שלום, וגם המורה הודיעה לי שהיא עדיין לא
הגיעה” אמה של מרים היתה מודאגת “אז קדימה!” קרא אביה בהתלהבות “בנימין, דובי,
ואריאל בואו איתי, אנחנו הולכים לבדוק לאן הן נעלמו” פקד האב ובניו יצאו איתו כשחשש כבד
בליבם…
ובצריף המוזנח…
“אחת, שתיים, ו…” “ע-צ-ר-ו” נשמע קול צועק, ומוחמד, שחשב שמא זה יוסוף שבא עם תוכנית
חדשה, והתברר שעשה טעות, היו הם בנימין, דובי, אריאל ואביהם, ששמעו והבינו, והפרשייה
הסתיימה בשלום…
