בעיר קטנה בבית קטן בצרפת גרו משפחת אליעזר. אמא רונית, אבא יוני וארבעת ילדיהם. אלה שעכשיו חגגה בת מצווה, יוסי התאום שלה, רינה שבת שש בכיתה א’ ודורי הכי קטן בין שלוש.
יום אחד ההורים החליטו שצרפת כבר לא בשבילם, הם פנו לילדיהם ואמרו “אנחנו אוהבים אתכם ורוצים את הכי טוב בשבילכם ואנחנו מרגישים שצרפת כבר לא בטוחה, החלטנו לעלות לארץ ישראל.” ולפתע דממה בבית. רינה התחילה לבכות, אלה התחילה לצעוק “זה לא פייר, אנחנו אוהבים את זה פה, זה הבית שלנו וכל החברים שלנו פה. אתם לא יכולים סתם להחליט את זה בשבילנו.” יוסי הסכים עם אלה, הוא גם לא רצה לעזור את כל מה שהיה לו בצרפת. דורי היה מבולבל מכל מה שאמרו.
יום לאחר מכן, בדרך לבית ספר יוסי ואלה דיברו ביניהם. יוסי אמר “זה יהיה כל כך גרועה בישראל?” אלה אמרה “אני לא יודעת, לא היינו שם אף פעם, אנחנו לא מכירים שם אף אחד ולא את השפה.” רינה שמעה אותם מדברים ואמרה “אולי זה באמת יהיה כיף ולא כל כך גרועה.”
אלה, יוני ורינה היו בדרך הביתה ברגל מבית הספר והם התחילו לחשוב מה הם יגידו לאמא, פתאום משום מקום משום סיבה נערים התחילו לקפוץ עליהם ולהרביץ להם. יוני ניסה להגן עליו ועל אחיות שלו אבל הנערים היו יותר מידי גדולים בשבילו. אחרי כמה דקות הנערים הפסיקו להרביץ והלכו. הילדים חזרו הביתה פצועים, בוכים ובגדיהם קרועים. אמא ואבא צועקים “מה קרה? מי עשה לכם את זה?” הילדים לא ידוע מה להגיד ואיך להסביר מה קרה להם.
הילדים בכו ובכו אחרי כמה דקות הילדים התחילו לדבר ולהגיד משום מקום נערים כפצוע עלינו והתחילו להרביץ להם. הילדים צעקו בקול גבוה ואמרו’ ‘אנחנו רוצים לעלות לארץ ישראל” וההורים אמרו” יופי כי כבר יש לנו כרטיסים לישראל שבוע הבא” הילדים צעקו ” יש” לכו להרגן תיקים. שבוע לאחר מכן משפחת אליעזר עלתה לארץ ישראל.
כשהם הגיעו לארץ כבר התחילה מחצית ב’ של השנה והיה קשה לילדים להתחבר לתרבות ולאנשים. היה להם מאוד קשה בבית הספר כי הם לא ידוע את השפה והיה קשה לתקשר עם המורות וחברי הכיתה. יום אחד יוני ואלה דברו עם ההורים שלהם ואמרו “אין לנו כבר כוח להיות פה, יותר מידי קשה ואין לנו חברים, בלנו לחזור לצרפת!” “רק הייתם פה חודש תתנו לזה עוד כמה שבועות ואז נדבר על זה שוב” אמא אמרה.
עברו כמה חודשים מאז שהם עלו לארץ והילדים שמחים פה וכבר לא רוצים לחזור לצרפת והם שכחו שהם אפילו התלוננו להורים שלהם לפני כמה חודשים.
הגיעה החופש הגדול וההורים שלהם הפתיעו אותם בחופשה לצרפת. הם חשבו שהילדים יהיו שמחים אבל הילדים פחדו לחזור, אבל ההורים הרגיעו את הילדים ואמרו “אנחנו נהיה איתם כל הזמן ושום דבר לא יקרה לכם”.
החופשה בצרפת התחילה, הילדים התרגשו לראות את המשפחה והחברים שלהם. הם טילו בכל מיני מקומות שאפילו שהם גרו שם הם לא הלכו לבקר. הם הלכו לבית הספר הישן שלהם להגיד שלום לכולם. נשאר שבוע לחופש הגדול והם חזרו לארץ והילדים חשבו שיהיה קשה לחזור אבל היה דווקא מאוד קל. הם חזרו לחבריהם ולבית שלהם.
הילדים אף פעם לא דימינו את עצמם במקום חוץ מצרפת כי הם החשיבו את זה הבית והמקום שלהם אבל עכשיו ישראל זה הבית שלהם והמקום שהם צריכים להיות בו!
