הרכבת הקסומה

יוסי – החיים שלו

יוסי הוא ילד רגיל. אין עוד דרך לתאר אותו. הוא גר ברחוב רגילֿ, בדירה רגילה, לומד בבית ספר רגיל, ההורים שלו נוהגים בטויוטה, יש לו ציונים רגילים והוא עושה דברים רגילים. אתם בטח יכולים לנחש שמשעמם לוסי.

 

יוסי תמיד חלם שיהיה לו קצת פחות משעמם וקצת יותר אקשן.

 

יום אחד, יוסי התעורר, התלבש וראה את הרב קו שלו בשולחן ליד מיטתו. הוא חשב לעצמו שאם הוא רוצה חיים פחות משעממים, הוא צריך להתחיל עכשיו. היה לו תכנית. הוא לקח את הרב קו, שם בתיק והלך לבית הספר. אבל במקום להיכנס בשער, הוא פנה שמאלה והמשיך ללכת. והוא הלך… והלך… והלך… חצי שעה… שעה… והגיע לתחנת הרכבת. הוא נכנס לתחנה והסתכל על לוח הרכבות. הוא התפלא שהיה רק רכבת אחת… לתל אביב בעוד 5 דקות! יוסי דפק ספרינט ירד במדרגות ועוד מדרגות ועוד מדרגות על לעומק האדמה. רץ לרציף של הרכבת, והספיק להיכנס לדלת בשנייה האחרונה. לקח ליוסי קצת זמן להבין אבל אז נהייה לו צמרמורת כי לא היה אף אחד אחר ברכבת…

 

הרכבת התחילה לנסוע, היא התחילה להאיץ והעיפה את יוסי אחורה, הוא נפל על הרצפה וכשהוא הרים את הראש, היה כבר בתחנת הרכבת בתל אביב. יוסי יצא מהתחנה והרגיש חופשי בפעם הראשונה בחיים שלו. הוא הלך לים, עלה לקומה העליונה של עזריאלי, ביקר בשוק והיה לו כיף. בסוף היום חזר ברכבת הביתה.

 

למחרת הוא החליט לעשות את זה שוב. יצא לבית הספר כרגיל ושוב לקח שמאלה והלך לרכבת. הפעם הוא עלה רכבת לחיפה. אבל שוב לא היה אף אחד ברכבת. ושהרכבת התחילה לזוז, הוא כבר ידע להחזיק במשהו שלא יעוף. כעבור דקה הוא כבר היה בחיפה. יוסי יצא מהרכבת ועלה ברכבלית, ואז בכרמלית ואז לחוף למרכז העיר ולגנים הבהאיים. אחרי 7 שעות התחיל לרדת השמש, אז יוסי הלך לתחנת הרכבת.

 

נסגרו הדלתות, יוסי הרגיש משהו שונה הרכבת לא נוסעת קדימה אלא אחורה. יוסי עף אחורה לא מבין

מה קורא, הנסיעה לא היתה קצרה, אלא שעות על גבי שעות ופתאום הרכבת עצרה. הדלתות נפתחו,יוסי

הרים את הראש שלו והביט. זה לא היה תחנת רכבת רגילה וגם לא תחנה מהארץ. היה על הקיר אותיות

מוזרות, אותיות באנגלית. יוסי יצא מהתחנה יוסי ראה עיר גדולה עיר יפה עיר שאי אפשר להסביר במילים

 

היה לילה אבל העיר נראתה כאילו היה יום. פרסומות אורות בנינים גבוהים המגיעים עד לשמים.

יוסי הבין איפה הוא נמצא. יוסי היה בניו יורק. יוסי רצה להישאר אבל לא יכל, היה צריך ללכת הביתה.

יוסי רץ לתחנה קפץ לתוך הרכבת אבל הרכבת לא התחילה. יוסי נלחץ. הוא התחיל לרוץ מקרון לקרון. לא היה אף אחד ברכבת. הוא רץ ורץ עד שהגיע לקטר. הדלת הייתה פתוחה, נכנס. יוסי אמר לעצמו, אם הרכבת לא תסיע את עצמה, אני אסיע אותה. הוא קרא את הוראות ההפעלה אבל לא הבין כלום. הוא לחץ על מלא כפתורים והרכבת התחילה לנסוע. אבל לא במהירות הרגילה, אלא במהירות שלא הרגיש בחייו. הוא עף אחורה, לא הצליח להחזיק בשום דבר. ואז, פתאום הכל נעצר. הדלתות נפתחו ישר לתוך חדר השינה שלו! יוסי נכנס למיטה והלך לישון. המילים האחרונות שאמר לפני שנרדם: ״אני אוהב את החיים

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »