פעם אחת לפני הרבה הרבה מאוד שנים חיו בכיף משפחת כהן.
אבל ביום אחד הכול השתנה. בואו ואספר לכם מהתחלה ועד הסוף.
קודם כול לאב המשפחה קוראים אבי ולאמא קוראים רינת, לילד הקטן והיחיד קוראים איתי.
איתי היה בכיתה ב וקם כול יום לבית הספר. “איתי” אמרה אמא “קום אתה מאחר לבית הספר יש לך יום הולדת כדאי שתזדרז”. טוב אמר איתי קם בהתרגשות והתחיל להתארגן. בסיום יום הלימודים הוא הלך לסבתא שלו. זה היה כבר מתוכנן, ההורים שלו רצו להביא לו כלב אז הם הלכו לחנות של בעלי חיים וקנו לו כלב שקוראים לו לאסי בזמן שאיתי היה אצל סבתא ולא ידע כלום מההפתעה שתיכננו לו.
אחרי הצהרים איתי חזר הביתה וראה את כל החברים, כולם צעקו לו “הפתעה”. אמא ניגשה לאיתי ובידה קופסה המקושטת בפרחים סגולים איתי שמח והודה להוריו על המתנה,. בליבו הוא חשב מעניין מה יש בקופסא ? אולי יש שם את משחק המחשב שרציתי אולי המעיל שראיתי עם אמא בקניון ןרציתי ? החברים צעקו לאיתי ” תפתח תפתח” איתי מהיר לפתוח את העטיפה המקושטת וכשנפתחה הקופסה הוא גילה גור כלבלב קטן וחמוד. כלב היה החלום של איתי הוא תמיד ביקש מהוריו גור לבן וחמוד והינה החלום התגשם.
כשלאסי גדלה היא היתה מלווה את איתי בכל בוקר לבית הספר ובצהרים היתה מחכה לו מחוץ לשער בית הספר וחוזרת איתו ביחד הביתה. היא כבר למדה את הדרך לבית הספר והיתה מגיעה בכל יום ובאותה השעה.
“איתי” קרא אבא “אנחנו לדבר איתך”. אמא ואבא סיפרו לאיתי שהם עוברים לבית אחר . “למה” שאל איתי: “השכירות שלנו גבוהה מאוד ואנחנו לא יכולים לעמוד בשכירות כזאת”. איתי שאל “מתי עוברים דירה”. “בעוד שבועיים בדיוק” ענתה אמא.
איתי היה עצוב הוא מאוד אהב את הבית שלו וגם את החדר, הוא היה רגיל לגינה לשכנים וגם לדרך שבה היה הולך כל יום לבית הספר.
ושהגיעו לבית החדש .לאסי לא הלכה עם איתי לבית הספר כי הדרך היתה הרבה יותר ארוכה ולאסי לא הכירה את הדרך. איתי היה הולך לבד, הוא היה עצוב וחשב כל הדרך על לאסי.
אחרי כמה ימים לאסי יצאה בשעת סיום הלימודים לכיוון בית הספר אבל בגלל שהיא לא הכירה את הדרך היא הלכה לאיבוד…
איתי חזר מבית הספר והלך כרגיל לחצר לשחק עם לאסי אבל למרבה הצער הוא לא מצא את לאסי בחצר וגם לא במלונה. איתי חיפש בכל מקום וצעק בקול חזק “לאסי” “לאסי” אך לאסי לא הופיעה.
איתי התקשר להוריו שהיו בעבודה וסיפר להם שלאסי נעלמה. הם הציעו לו לחכות שהם יגיעו הביתה ואז יחפשו ביחד את לאסי.
כשחזרו הוריו של איתי הביתה הם חיפשו את לאסי ולא מצאו עד שפתאום הם שמעו את הנביחות של לאסי. הם רצו לכיוון הקול ולא האמינו למה שראו. לאסי נפלה לאגם . איתי התחיל לצעוק ללאסי שתתקדם לעברו אך לאסי שפחדה מאוד מהים לא הצליחה לשחות.
זרם המים היה חזק וההורים של איתי הבינו שכנראה אין סיכוי להציל את לאסי הם שכנעו את איתי לחזור הביתה ושבקרוב יקנו לו כלב חדש.
כשהם הגיעו לבית שלהם הם ראו מלא ילדים מתגודדים סביב כשתקרבו הם אל האמינו למה שראו , לאסי עמדה שם רטובה עייפה ומותשת.
איתי רץ לעברה של לאסי והתחיל לחבק אותה ולנשק אותה
מאותו היום לאסי למדה את הדרך לבית הספר והמשיכה ללוות איתי לבית הספר כל יום.
