עץ השוקולד
“אאאאאאהההההה! מי אכל את השוקולד שלי?”
התעוררתי בבהלה מהצרחה של אחותי שהייתה במטבח. היא עדיין לא ידעה שזאת אני שאכלתי לה את השוקולד! קמתי והתחלתי להתלבש וניסיתי לא לצחוק בזמן שאחותי בכתה על שוקולד שלה. אגב היה מאוד טעים!
טוב, נו אני הולכת לנחם אותה.
-“לילי, מה קרה? מי אכל לך את השוקולד?” אמרתי לה.
-“רוזה אל תשחקי אותה, אני בטוחה שזו את!” ענתה לי לילי בכעס.
-“מה פתאום, את יודעת שאני לא אוהבת שוקולד מריר.” עניתי לה ומיד יצאתי מהמטבח שלא תראה את החיוך שלי. לילי המשיכה להתלונן ולבכות ואני יצאתי לטיול כהרגלי ביער שליד ביתנו.
תמיד אהבתי ללכת ליער הסמוך לביתי. השביל המוביל עליו מלא בפרחים יפים, צבעוניים וריחניים. אני אוהבת לדלג בין הרקפות והכלניות, החלמוניות והסתווניות לפי עונות הפריחה בשנה. תמיד יפה ורגוע ביער. חיות היער הן חברותי הטובות ביותר. הציפורים מדברות איתי, אני משחקת עם השועל ורצה וקופצת עם הצבי אבל הכי אוהבת זה לשתות תה עם חברתי הצבה. ביער, האורנים הגבוהים נותנים לי צל לנוח אבל גם מאפשרים לי לטפס ולראות רחוק, רחוק. יחד עם משמר השמיים, העורבים אנחנו מתצפתים ורואים אם נכנסו ליער חברים חדשים או אנשים זרים. בצפון היער, מתפתל נער קטן ומרענן שבו זורמים מים מתוקים. כל קיץ אני ולילי משחקות ושוחות שעות בנער.
ביער יש מלא מקומות מעניינים וכיפיים אבל אגלה לכם סוד, אני הכי אוהבת את שומר היער: עץ השוקולד. הוא נמצא בלב היער וסביבו סבך של פטל ודמדמניות טעימות.
הוא עץ מיוחד. שומר היער רואה הכל, שומע הכל ומרגיש הכל. יש בו המון חכמה. כל פעם שאני מגיעה אליו הוא מביא לי שוקולד. בנוסף, פעם בשנה הוא מביא ללילי ולי, את השוקולד הגדול והמיוחד ביותר כדי שננצח בתחרות השוקולד.
אבל זה סיפור אחר. אתם רוצים כל כך לדעת? … אז טוב.
הכל התחיל לפני שלוש שנים, יום רגיל כמו כל יום. אני ולילי יצאנו ליער ועדין לא ידענו על קיומו של עץ השוקולד. הלכנו והלכנו שעות ביער ופתאום ראינו גמד קטן, חמוד. הגמד נתן לנו אגוז קסום.
-“בואו מחר לאותו המקום ותשתלו את הגרעין ואני מבטיח שיקרה משהו אדיר.” אמר לנו הגמד.
לפי הוראותיו של הגמד, האגוז היה אמור להפוך לעץ שוקולד.
הסכמנו, ויום למחרת הלכנו לאותו המוקם ושתלנו את האגוז.
כל יום, חזרנו אל השתל הקטן. יכלנו לראות אותו צומח. חיכינו, וחיכינו חודש, חודשיים והעץ גדל וגדל ומהר מאוד התחיל להופיע פירות וקוביות שוקולד.
לכל קובית שוקולד הייתה אופי אחר: טעם, צורה, צבע, ריח שונה.
ואני ולילי כל יום היינו אוכלות שוקולד אחד וכל פעם השוקולד היה אחר, טעים מאוד לפי המזג שלנו.
מאז עברו שלוש שנים. אז באו נחזור לסיפור שקרה לאחותי.
כשהגעתי לעץ השוקולד ושאלתי אותו אם אפשר לקבל שוקולד לפתע ענה לי: לא!
-“למה? בגלל שאכלתי אתמול את השוקולד של אחותי? איך אתה יודע?” שאלתי.
-“שומר היער רואה הכל, שומע הכל, ומרגיש הכל” ענה לי עץ השוקולד. הוא היה נראה כועס אלי.
-“סליחה, טוב אני אביא לה שוקולד!” השבתי.
-“תגידי סליחה לאחותך עם כוונה” אמר העץ.
הרגשתי קצת לא נעים. רצתי הביתה, הבאתי שוקולד חדש ומיוחד ללילי, חיבקתי אותה ואמרתי לה סליחה.
למדתי את הלקח.
אני ולילי כבר משחקות שוב ביחד ואנחנו בדרך לעץ.
