הלימודים / ערבה רייס
שלום קוראים לי שיר. אני לא באמת שרה כמו זמרת, כי אני עדיין רק בבית ספר.
אם תשאלו אותי אני לא אוהבת ללמוד (יותר נכון אני שונאת ללמוד).
בטח אתם שואלים: ”מה? ללמוד זה סבבה!” אבל אצלי זה לא כך בכלל.
טוב אני אספר לכם איך זה התחיל. הכול התחיל ביום אחד בכיתה שלי, אני בכיתה ג1.
יש לי מחנכת נחמדה מאוד, אבל זה נושא אחר.
נרדמתי בשיעור שפה. יש לי מורה לשפה מעצבנת קוראים לה נעמה. אם אני רוצה לצאת לשירותים או לשתות, אז היא לא מסכימה, כי היא מעצבנת! כבר אמרתי לכם.
טוב, בואו נחזור לסיפור. אז נרדמתי. ואז אחרי בערך 5 דקות המורה נעמה הסתכלה עלי במבט כועס. אני לא ראיתי, כי ישנתי… אבל מהר מאד המורה נעמה העירה אותי ושאלה אותי: ”שיר, מה הזיקית אוכלת?” אבל בגלל שנרדמתי, לא ידעתי. אז אמרתי: ”חתול”. כי נזכרתי בכלב שלי שכמעט אכל חתול היום בבוקר.
כל הכיתה ידעה את התשובה אז כולם צחקו עלי. וזה היה מאוד מביך.
זה אחד מהסיפורים, אבל יש עוד הרבה.
בקיצור, חזרתי עכשיו מבית הספר הביתה. כמו כל האימהות, גם אמא שלי שאלה אותי :
”איך עבר היום ?”
ואני כמו כל הילדות עניתי: “בסדר”.
אבל אתם כבר יודעים שלא היה לי באמת בסדר. אבל אם הייתי אומרת לה שהיה לי רע, אז היא היתה שואלת: “מה היה רע? מה קרה? למה את חושבת שהיה לך רע?…”
אז פשוט עניתי “בסדר” וזהו.
כשאבא שלי חזר הביתה, ואני יודעת שאבא שלי יודע תמיד את האמת, אז מהר ברחתי לחדר שלי, להיות עם הכלב שלי (כאילו שלי הוא באמת של כל הבית…). שמעתי מהחדר של אבא ואמא שאבא שואל את אמא: “איפה שיר?”
אמא ענתה: “בחדר שלה, נראה לי שהיא מכינה שיעורי בית”.
אז פחדתי שאבא יבוא לחדר ויגלה הכול… אבל אז נרגעתי, כי שמעתי את אמא אומרת:
“תן לה להתרכז בשעורי בית”
ואבא ענה : “טוב”.
חיכיתי עד שאמא תקרא לארוחת ערב, ואז אבא לא יגלה אותי.
כשאמא קראה: “אפשר לבוא לארוחת ערב” חיכיתי עד ששמעתי את אבא שלי מתחיל ללכת למטבח, ורק אז יצאתי מהחדר. סיימתי את ארוחת הערב והלכתי להתארגן לשינה. כשסיימתי לצחצח שיניים, להתקלח ולהתלבש, הלכתי לישון.
אבא הגיע למיטה ושאל אותי:
“איך היה היום?”
אמרתי :”סבבה” כדי שאבא לא יחשוד בי.
וזהו אתם יודעים הכול.
לילה טוב לכולם 😊🌷🌷🌸
