צריך לעשות שיעורי בית
פעם אחת כשסבא שלי בא לבקר אותי הוא סיפר לי את אחד הסיפורים שהשאירו עליו רושם גדול מהמורה נחמה.
סבא שלי למד אצל המורה נחמה שיעור בספר ‘בראשית’.
פעם אחת, התלמידים חיכו שנחמה לייבוביץ’ תגיע ותתחיל את השיעור, אחרי כמה דקות היא הגיעה והתחילה בשיעור.
היא שאלה מספר שאלות וראתה שאף אחד מהתלמידים לא יודע את התשובה,
ואז שאלה: “מי עשה את מה שאמרתי לעשות בבית?, שירים את ידו”
אף אחד לא הרים את היד.
שוב נחמה שאלה ואף אחד לא הרים את ידו.
שקט השתרר בכיתה, שום ציפור לא צייצה ואף תלמיד לא דיבר.
נחמה אמרה: “טוב, אם אף אחד לא עשה את מה שבקשתי אני הולכת הבייתה”.
נחמה היא אישה מבוגרת ובדרך כלל נשים מבוגרות נוסעות במוניות, נכון?
והפעם היא פשוט לקחה את התיק שלה והלכה לתחנת האוטובוס.
התלמידים רצו למנהל ואמרו לו: “נחמה הלכה לתחנת האוטובוס באמצע השיעור כי לא עשינו שיעורי בית”.
המנהל רץ לתחנת האוטובוס ואמר לנחמה: “נחמה בואי” ואי אפשר לסרב למנהל, נכון?
אז היא חזרה לכיתה ולימדה כרגיל, אבל הייתה עצובה שהתלמידים לא הכינו שיעורי בית.
אפשר ללמוד מהסיפור הזה שנחמה לייבוביץ’ היא מורה מאד רצינית שדורשת מהתלמידים שלה ורוצה שהם עצמם יהיו רציניים.
סבא שלי מספר שמאז אותו היום כל התלמידים הגיעו עם שיעורי בית מוכנים לכיתה.
אין ספק שהוא זכה ללמוד אצלה.
